סיפורי שמיר
לקראת חג ה- 60 לקיבוץ שמיר
אספה עירית שני, חברת הקיבוץ, את מיטב סיפורי הקיבוץ מימיו הראשונים
וכן כתבה מילון מושגים של שמיר ומילון מזון.
מצורפים גם סיפורים מזכרונו של חבר הקיבוץ אנצ'ל - אשר אשל
חברים המעוניינים להעלות סיפוריהם על הכתב מוזמנים לפנות לאיריס ולעירית
הסיפורים שפורסמו באתר "סיפורי קיבוצים":
|
|
סדר פסח בקיבוץ שמיר - מהסיפורים לנכדיי וניניי (מרץ 2008)
סדר פסח בקיבוצים בעבר היה שם-דבר. יעידו על כך ההגדות המעוטרות שהודפסו על ידי התנועה הקיבוצית,
עם הנוסח של הסיפורים המקוריים והמסורתיים , שהותאמו להשקפת העולם הקיבוצית.
המוני עם ישראל היו מזמינים עצמם אל קרובי משפחה בקיבוץ, כדי להשתתף בסדר פסח, שהיו עורכים אותו בקיבוצים, ברוב פאר חגיגי ותרבותי.
כאן אני רוצה לספר לכם על מגוון המקומות בהן קיבוץ שמיר ערך את סדרי הפסח שלו:
אתחיל ב "הרפת החדשה".
כידוע, צריף חדר האוכל בזמנו, היה קטן מדי להכיל את כל חברי הקיבוץ עם שפע אורחיו לשולחן ערוך בסדר פסח.
על כן לקראת כל חג פסח, היו מחפשים מקום בו יוכל כל הקיבוץ ואורחיו להסב לסדר פסח.
באחת השנים (לא זוכר איזה) בדיוק לפני פסח, נגמרה בנייתה של רפת שנייה בערך באזור שהיום עומד מפעל "ספנטק", מבנה שהיה ארוך ורחב, היה זה אך טבעי לנצל את המבנה לעריכת הסדר. אמנם, היו לו חלונות פתוחים והיו בו כבר חלק ממתקני הברזל של עמדות/אבוסי הפרות, אבל הייתה לו רצפה מוצקה והיה לו גג.
עם כל הקשיים הצפויים בהעברת המזון מהמטבח למעלה (היום הכל-בו) לשולחנות שהוצבו במבנה הרפת, הוחלט בכל זאת ששם עורכים את סדר הפסח אותה שנה.
|
|
המטבח של 1946 בשמיר - ברגיאת זיכרונות מפי בטיה הרשקוביץ'
הגעתי לשמיר ביולי 1946 ו...ישר למטבח!...
|
|
אגדת ניסן והקרונית
הדבר קרה בימים רחוקים בהם ישב קיבוץ שמיר ברמת יוחנן שליד חיפה.
כדי להתפרנס עבדו החברים במפעלי התעשיה שבמפרץ חיפה, השכר הספיק להם בקושי לפת לחם, לכן ניתן לראות בתמונות כמה רזים ושדופים היו כולם, אך עם זאת עליזים היו וחזקים ברוחם.
הסיפור מספר על בחור בשם ניוסקה (ניסן).
|
|
קרפאלך
בשנים קודמות בקיבוץ, כשבישול הארוחות היה בידי החברות, נהגו להכליל בתפריט ארוחת הצהרים,
פעמיים שלוש בשנה, ווארניקס, או אם תרצו קראפלך, כיסונים בעברית צחה.
במיוחד הכינו את המאכל הזה בחג השבועות, חג שבו נהוג לאכול דברי חלב.
אז היו ממלאים את הכיסונים בגבינה מתוקה או מלוחה.
כמובן שהמילוי הקלאסי היה מחית תפוחי אדמה מעורבב עם בצל מטוגן היטב...
|
|
במקהלה
היו היה בקיבוץ שמיר לפני הרבה זמן, בשנות החמישים המוקדמות של המאה הקודמת, מקהלה די גדולה,
בניצוחו של יעקב עופר ז"ל. ( ופרק זמן גם בניצוחו של יהלי ווגמן ז"ל ).
המקהלה הייתה מופיעה – מלבד בחגים בקיבוץ – גם בכל מיני אירועים באזור וגם לקחה חלקב"זמריה", ...
|
|
השבוי
באותם הימים ממש קרה, שניסן יואלי ז"ל הלך בבוקר השכם לעבודה בכרם הגפנים,
היה דבר כזה בשמיר, מצפון לקיבוץ לאורך הדרך לכפר- סאלד.
והנה בקצה הצפוני של הכרם מסתתר לו חייל סורי...
|
|
כמעט חלם (על בניית מקלטים)
בשנות השישים המאוחרות החליטה ממשלת ישראל דאז, לבנות מקלטים חדישים
אטומים נגד גזים, והביצוע הופקד בידי משרד הביטחון ו צ.ה.ל. ...
|
|
אימרת האבא
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור, עד כמה שאני זוכר, לא היה שום מקום בעמק החולה
שבו ניתן היה לקנות ממתק או דברי מזון, מלבד המסעדה של ...
|
|
|
החלבה במעין הקדוש בחורף של 1945 עסקו כמה חברים מהפלוגה הראשונה בסימון התוואי לדרך העולה מתל אנפה לשמיר. הדרך עוברת ליד המעין הקדוש ונכנסת לשמיר במקום בו נמצאת היום הבריכה...
|
|
פרה לאכילהיום אחד התפגרה לה פרה (סביב 1950). הביא אותה פישל למשחטה (שהיתה בערך במקום בו המוסך היום). לאחר ששחט את הפרה הוציא את הכבד מבטנה, הזמין את החברה הטובים ויחדיו סעדו סעודת מלכים....
|
|
|
הפינג'ן האבוד היה זה סמוך לעלייה על הקרקע (ראשית 1945), בשמיר התרכזו חלק מהחברים כדי להכשיר את הקרקע. חברים אשר היו להם ילדים בשמיר הישנה נסעו מדי פעם לבקרם. בחזרה הגיע האוטובוס פעם ביומיים עד עמיר, ומשם צריך היה ללכת ברגל...
|
|
|
הבורשט של גולדה זה קרה ביום האחד במאי 1957 באותו יום שרר חמסין כבד. כמה חברות הזיעו במטבח הישן העשוי קרשים ופחים, (כמובן שמיזוג אויר עוד לא היה ואפילו לא מאורר) וטרחו על הכנת הארוחה. לפתע לקראת השעה 10:30 בבוקר הודיעו שביקור חשוב מאוד הגיע- גולדה מאיר הגיעה לבקר
|
|
אגדת המרצה והכפיתבאותם ימים רחוקים, רחוקים כשסבא היה עוד צעיר (1940 - 50), היה חדר האוכל בשמיר בנוי כולו מקרשים- צריף קטן. בלילות כשהייתה השרקייה (היא הרוח המזרחית) נושבת היו ברל ודידל -עובדי הבניין, יוצאים ומוסיפים תמיכות מקרשים ואבנים לבל יעוף הצריף ברוח...
|
|
|
ברוריה והסלט של חיים כשברוריה הגיעה לקיבוץ, היא חשבה בתמימותה שה...כל של כולם. מוקדם בבוקר קמה לעבודה בגן הירק ועד שהגיעה שעת ארוחת הבוקר כבר היתה עייפה ורעבה...
|
|
|
עוגה בלילה בימים שהחברים עברו לשיכון הותיקים הראשון, (1953 בערך). כל דירה הכילה חדר קטן, שירותים (סוף, סוף) ומרפסת . זו הייתה תקופה שהגבול עם הסורים היווה איום ולא כולם ישנו בשקט בלילות . פעם אחת הגיע אורח לאחת המשפחות...
|
|
צ'יפס בלילהזה קרה כאשר הפלוגה הראשונה ישבה על גבעת ברגיאת (ראשית 1945). לילה אחד הרגיש צבי כהן שבטנו מקרקרת מרעב. הזמין שלושה ארבעה גברים ויחד התגנבו לצריף המטבח...
|
|
|
אסתר אוכלת פעמיים בשנת 1949הגיעו לשמיר במסגרת עליית הנוער קבוצת ילדים בני 13 בערך. ביניהם היו התאומות אסתר וחווה. הם שוכנו בצריפים קטנטנים ומיד שולבו בחיי העבודה...
|
|
|
אדמת המריבה זה קרה ביום רגיל של שרקייה, בחודש הראשון לבואנו לברגיאת. חברי הקבוצה הראשונה שהגיעו להכין את השטח עסקו בעבודה החשובה ביותר והעיקרית – סיקול. עבדנו והזענו, ולפתע הופיעו שני ערבים רכובים על סוסים- האחד רכוב על סוס שחור מכוסה במרבד מהודר, חמוש כולו מכף רגל עד ראש, והשני על סוסה חומה, סוסה ערבית טיפוסית...
|
|
|
פגישה עם חייל סורי בוקר אחד בשנת 1947 חזר הרשל ל"מטע הר" (ליד הגשר הלבן), לאחר ארוחת הבוקר. המקום היה מרוחק כקילומטר בערך ממוצבי הסורים. הרשל עבד לבדו ולפתע ראה חייל סורי במדים, יושב על אבן גדולה...
|
|
|
הפעמון - סיפור מזכרונו של אנצ'ל בשנים הראשונות בשמיר, היה ליד חדר האוכל הישן, תלוי על צינור כפוף גָ'נט (גלגל ברזל) ששימש כפעמון. היו מכים בגָ'נט עם יתד ברזל דמוי פטיש והצליל שהיה מתקבל, דמה מאד לצליל פעמון ממש.
|
|