מתוך:

בשמיר 682

27.1.1989

 

 

 

היתה פעם רפת חלב... לקיום הרפת היה צריך לגדל אספסת, ואספסת זקוקה להפריית דבורים על מנת להניב זרעים - כדי לזרוע מחדש.

 

כך נולד רעיון המכוורת בשמיר בשנת 1948.

 

לוצי (ז"ל), מרכז המשק דאז, הסכים להכשרה של מספר חודשים, בתנאי שלאחר מכן, באביב 1949 תקום המכוורת.

 

באיזור שלנו היו אז שתי מכוורות- בקיבוץ  דן ובקיבוץ עמיר. דן החזיקו אז את המכוורת שלהם בקיבוץ העוגן באיזור הדרים והסכימו לקבלני להכשרה מזורזת - אך חודש נובמבר אותה שנה היה גשום ובחודש האחד ששהיתי שם, למדתי אך ורק עבודות מחסן ולא ניתן היה לגשת לכוורות.

חזרתי הביתה וניסיתי את גורלי בקיבוץ עמיר. קבלוני מאוד יפה, אך היה עלי ללכת הלוך וחזור מעמיר דרך דוארה ההרוסה והעזובה בכדי להגיע לעבודה. לאחר חודשיים מאומצים למדי, חזרתי הביתה.

 

20 נחילים וצריף בודד (שעדיין עומד במכוורת) בפאתי המטע - הוא הרכוש הראשוני של המכוורת.

 

 

העבודה הייתה של ימים ספורים בלבד בחודש, אך שטחי הבור היו מלאי פריחה ססגונית ועתירת צוף. בסוף אותה שנה נהנה הקיבוץ מדבש טעים ומתוק. הרדייה הראשונה נעשתה במכונה המונעת ידנית, ועזר לידי מאיר אבני.

 

גם מכת הדבוּרים פקדה את המכוורת, ובימי הקיץ הלוהטים הייתי הולכת בעקבותיהם עד הקן, מסמנת את מיקומם וחוזרת עם ערב לסתום את פתחם ברעל.

לא מעט עזר משה כגן בגילוי כיני הדבורים בעת עבודתו כרועה צאן. מי זוכר???

 

לאחר מכן נדדנו למעברות וב"השבוע", עלון הקיבוץ מ- 6.12.1949 כתוב:

"המכוורת חזרה הביתה ממעברות בתחילת נובמבר. מספר המשפחות: 87 ומצבן משביע רצון. לעונת החורף מזונן מובטח. בראשון לינואר תתחיל ההאכלה האביבית המכינה את המשפחות לעונת הפריחה, כן מתחילה אז העבודה הסדירה במכוורת. לעת עתה תוקם סככת פח אשר תשמש גם לעבודה וגם למחסן לכלים ולדבש."

מפי:  ציפורה מסד

 

אט אט הרחבנו את המכוורת לכדי יום עבודה, כאשר בימי ביקורים ורדייה, עובדים איתי, כל פעם חבר אחר שמקום עבודתו הקבוע מאפשר לו להתפנות.

 

בפברואר 1951 - בשלג הכבד שהיה בשמיר, כוסתה המכוורת בשכבת שלג של כ- 10 ס"מ וחלקן של הכוורות קפאו מקור. למרות זאת, אותו אביב היה כה מוצף בפרחי צוף, שיכולנו למלא מספר כפול של כוורות עם נחילים.

 

 

מכת הדבוּרים לא הרפתה מאיתנו. עקב הגבול הקרוב, הטיפול בכיניהם היה בעייתי. דוד יהודאי שעבד באותה עת במסגריה הציע לי לנסות לתפוס את הדבוּרים במלכודת-פח עם רשת קונוס הפוך - "הנכנס לא יוכל לצאת". היה זה שיתוף הפעולה הראשון עם דוד יהודאי (ז"ל). מאז, בכל עת צרה, כאשר סדרן העבודה לא יכול היה להענות לבקשותי לעובד נוסף, היתה לי כתובת לעזרה.

 

בסוף 1954, סיימה ליובה פרבר תפקיד במחסן המכולת ופנתה לעבוד עמי במכוורת (למרות הריונה וידיעתה שבחודש מרץ 1955 תשאר לבד, בגלל יציאתי לחופשת לידה), היא נכנסה לעבוד איתי באותם תנאים קשים ועבדה עד ללידה ממש. שוב, העוזר ונותן השכם היה דוד יהודאי.

 

עבודה בכוורות, ציפורה וליובה 1954

 

חזרתי למכוורת והפעם הרחבנו והגענו ל- 200 כוורות, רוכשים מכונת רדייה ממוכנת וסכים חשמלית לפתיחת חלות. העבודה קשה, אך מאוד מספקת כי רואים כיצד העמל מניב פרי!

 

 

הגענו למאתיים כוורות, 1955