קיבוץ שמיר
חסר רכיב

סיפורי שמיר

29/05/2019
סיפורי שמיר

קיבוץ שמיר שוכן באצבע הגליל, במורדות המערביים של הגולן הצפוני. בגובה 200 מטר מעל פני הים, צופה אל עמק החולה והרי נפתלי.
שמיר שייך לזרם הקבוץ הארצי ומקימיו הם שני גרעינים: שמיר (ה"ותיק") ויסעור הצעיר ממנו בשנים ספורות. שני הגרעינים שהתאחדו, היו מיוצאי תנועת השומר הצעיר ברומניה. הם התקבצו וישבו כעשר שנים במחנה זמני ליד רמת יוחנן. חברי הקיבוץ עבדו אז בנמל חיפה ובמפעלי תעשייה בסביבה. כמו כן היה להם משק עזר קטן: גן ירק, צאן, רעפיה, מאפיה ורפת חלב.

ביום י"ב כסלו התש"ה 28 בנובמבר 1944 עלתה הפלוגה הראשונה (חיל החלוץ ) לברגיאת (כך כונה אז המקום), להתיישבות קבע במיקום הנוכחי (על אדמת הקרן הקיימת). יום העלייה הרשמי של הקיבוץ כולו נקבע ל י"ז בכסלו התש"ה ה- 3 בדצמבר 1944.

במקום נמצאו עקבות חיים שהיו פה לפנינו. הבולטים ביותר הם הדולמנים המפוזרים על פני מרחב שמיר והסביבה הקרובה. נמצאו גם חרסים ושרידים המעידים עלישוב קדום.
אתר עתיקות גדול ליד שמיר (בעמק) הוא תל אנפה. על התל ובמישור לרגליו השתרעה עיר גדולה בתקופה ההלניסטית.

בשנים הראשונות להתיישבות הקיבוץ קראו לישוב ברגיאת עד שניתן לו סופית השם שמיר. נמצא שהשם שמיר הולם את המקום בגלל אבני הבזלת הקשות "כשמיר חזק מצור"
[יחזקאל ג' , ט']. אחרים פרשו "שמיר" מתוך אגדות חז"ל בסיפור על שלמה המלך ואשמדאי בהם נזכר השמיר שתרנגול הבר מביאו לסלעים שאין בהם ישוב ומניחו על שן סלע והוא מתבקע, אחר כך הוא נוטל זרע של אילנות זורק לשם ונעשה ישוב.

העיסוק העיקרי של חברי שמיר בשנים הראשונות היה סיקול והכשרת הקרקע לחקלאות ובנייה.

עובדת קיומו של קיבוץ שמיר במקום בשנת 1948 קבעה את גבול המדינה ממזרח לו, אחרי מלחמת העצמאות, ללא עוררין וללא אזור מפורז. בשל הקרבה לגבול הסורי, סבל הישוב בשנותיו הראשונות מתקריות רבות של ירי, מיקוש, הפגזות ואף ניסיון להטות את מי המעיין הסמוך.

ב- 03/12/1958 בהפגזה הקשה של הסורים על הקיבוצים שלאורך הגזרה המזרחית – צפונית, מדן ועד חולתה, טעם גם קיבוץ שמיר טעמה של הפגזה כבדה שגרמה להרס רב במבנים ובמשק ובנס הסתימה ללא פגיעה בנפש.

ב – 13 ביוני 1974 חדרו שלושה מחבלים ותקפו את בניין המכוורת שבקצה הקיבוץ. שתי חברות קיבוץ ומתנדבת מניו - זילנד נרצחו. התארגנות מהירה של חברי שמיר וניהול קרב קצר הביאו לחיסולם של המחבלים עוד בטרם הגיעו כוחות הצבא. אירוע זה צוין כראשון בתולדות ההתגוננות של ישוב אזרחי בישראל מול המחבלים.

עד שנת 1990 היתה לינה משותפת של הילדים בבית התינוקות, בתי הילדים והמוסד החינוכי בעמיר. ב - 27.4.1990 הוכרז רשמית על המעבר ללינה משפחתית. הילדים עברו ללון בבתי ההורים לאחר שהבתים עברו שיפוץ והתאמה. בגיל הנעורים עדיין פתוחה היתה האפשרות ללינה בגבעת המוסד אך גם סידור זה גווע לאיטו עם המעבר להפרטה מלאה בראשית שנות ה 2000.

בשנת 1997 הגיע האינטרנט לשמיר, החל עידן ההפרטות ונבחר צוות אשר החל להוביל את מהלך השינוי עד להחלטה על הפרטה מלאה שנכנסה לתוקף ב2002.

החל משנת 2002 הקיבוץ עבר מהמודל השיתופי למודל המופרט: כל חבר בקיבוץ שמיר עובד תמורת שכר חודשי, ממשכורתו מנוכים מיסי הקהילה והוא משלם עבור כל מוצרי הצריכה

והשירותים. מיסי הקהילה משמשים לערבות הדדית, סיבסוד החינוך, הבריאות וצרכים מיוחדים וכן למטרות ציבוריות/קהילתיות: מועדון לחבר, בריכת שחייה, ספרייה, טיולים, תרבות, חגים ואירועים מיוחדים.

בשנת 2001 גם הוחלט על הקמתה של שכונה קהילתית (הרחבה). תהליך השיווק וקליטת המשפחות החל ב 2005 ובמאי 2008 נחנכה השכונה רשמית לאחר שראשוני הדיירים כבר עברו לבתיהם החדשים.

בשנת 2013 - הוחל מבנה ארגוני חדש לכל מוסדות הקהילה.

הקיבוץ מונה כיום אוכלוסייה של כ – 650 נפש הכוללת:
חברי קיבוץ, מועמדים, ילדים, והשאר תושבים במקום.
ניכרת מגמה של חזרת בנים, חלקם חברי קיבוץ וחלקם חוזרים כתושבים.
ב 2015 החלה בניית שכונה חדשה: שכונת הכרם, שתוצב בצפון הקיבוץ, באיזור הכרם ההיסטורי.

שטחי הקיבוץ כוללים גם מרעה בקר למרגלות הגולן ושטחי חקלאות באזור עמק החולה.
לקיבוץ מספר ענפים חקלאיים:
גידולי שדה ומטעים – בשיתוף עם קיבוצים אחרים
מטע זיתים (ניטע ב 2010)
לול פטימים
מכוורת "גליל" דבש, מזון מלכות, שמן זית ומוצרים נוספים.
בקר לבשר
וכן מפעלי תעשייה:
אופטיקה שמיר – מפעל לייצור עדשות מולטיפוקל ותבניות ליציקת עדשות. המפעל הוקם ב – 1972 וכיום יש לו סניפים חובקי עולם. לצדו הוקם ב 2007 - שמיר מוצרים אופטיים מיוחדים – מפעל לעדשות פוליקרבונט ועדשות בהזמנה אישית.

שלא"ג – מפעל לייצור בד פלסטי לא ארוג לחיתולים חד פעמיים ומוצרים הגיניים נוספים שהוקם ב – 1983 וב 2011 פתח שלוחה נוספת בצפון קרוליינה, ארה"ב.

באתר "סיפור מקומי" תוכלו למצוא את ההיסטוריה של שמיר מאז ועד היום.

סיפורי שמיר
לקראת חג ה- 60 לקיבוץ שמיר
אספה עירית שני, חברת הקיבוץ, את מיטב סיפורי הקיבוץ מימיו הראשונים
וכן כתבה מילון מושגים של שמיר ומילון מזון.
מצורפים גם סיפורים מזכרונו של חבר הקיבוץ אנצ'ל - אשר אשל

סדר פסח בקיבוץ שמיר - מהסיפורים לנכדיי וניניי (מרץ 2008), אנצ'ל
סדר פסח בקיבוצים בעבר היה שם-דבר. יעידו על כך ההגדות המעוטרות שהודפסו על ידי התנועה הקיבוצית,
עם הנוסח של הסיפורים המקוריים והמסורתיים , שהותאמו להשקפת העולם הקיבוצית. המוני עם ישראל היו מזמינים עצמם אל קרובי משפחה בקיבוץ, כדי להשתתף בסדר פסח, שהיו עורכים אותו בקיבוצים, ברוב פאר חגיגי ותרבותי.
כאן אני רוצה לספר לכם על מגוון המקומות בהן קיבוץ שמיר ערך את סדרי הפסח שלו: אתחיל ב "הרפת החדשה"...
לסיפור המלא...

המטבח של 1946 בשמיר - ברגיאת זיכרונות מפי בטיה הרשקוביץ'
הגעתי לשמיר ביולי 1946 ו...ישר למטבח!...
לסיפור המלא...

אגדת ניסן והקרונית
הדבר קרה בימים רחוקים בהם ישב קיבוץ שמיר ברמת יוחנן שליד חיפה. כדי להתפרנס עבדו החברים במפעלי התעשיה שבמפרץ חיפה, השכר הספיק להם בקושי לפת לחם, לכן ניתן לראות בתמונות כמה רזים ושדופים היו כולם, אך עם זאת עליזים היו וחזקים ברוחם. הסיפור מספר על בחור בשם ניוסקה (ניסן).
לסיפור המלא...

קרפאלך
בשנים קודמות בקיבוץ, כשבישול הארוחות היה בידי החברות, נהגו להכליל בתפריט ארוחת הצהרים, פעמיים שלוש בשנה, ווארניקס, או אם תרצו קראפלך, כיסונים בעברית צחה. במיוחד הכינו את המאכל הזה בחג השבועות, חג שבו נהוג לאכול דברי חלב. אז היו ממלאים את הכיסונים בגבינה מתוקה או מלוחה. כמובן שהמילוי הקלאסי היה מחית תפוחי אדמה מעורבב עם בצל מטוגן היטב...
לסיפור המלא...

במקהלה
היו היה בקיבוץ שמיר לפני הרבה זמן, בשנות החמישים המוקדמות של המאה הקודמת, מקהלה די גדולה, בניצוחו של יעקב עופר ז"ל. ( ופרק זמן גם בניצוחו של יהלי ווגמן ז"ל ). המקהלה הייתה מופיעה – מלבד בחגים בקיבוץ – גם בכל מיני אירועים באזור וגם לקחה חלקב"זמריה", ...
לסיפור המלא...

השבוי
באותם הימים ממש קרה, שניסן יואלי ז"ל הלך בבוקר השכם לעבודה בכרם הגפנים, היה דבר כזה בשמיר, מצפון לקיבוץ לאורך הדרך לכפר- סאלד. והנה בקצה הצפוני של הכרם מסתתר לו חייל סורי...
לסיפור המלא...

כמעט חלם (על בניית מקלטים)
בשנות השישים המאוחרות החליטה ממשלת ישראל דאז, לבנות מקלטים חדישים אטומים נגד גזים, והביצוע הופקד בידי משרד הביטחון ו צ.ה.ל. ...
לסיפור המלא...

אימרת האבא
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור, עד כמה שאני זוכר, לא היה שום מקום בעמק החולה שבו ניתן היה לקנות ממתק או דברי מזון, מלבד המסעדה של ...
לסיפור המלא...

החלבה במעין הקדוש
בחורף של 1945 עסקו כמה חברים מהפלוגה הראשונה בסימון התוואי לדרך העולה מתל אנפה לשמיר. הדרך עוברת ליד המעין הקדוש ונכנסת לשמיר במקום בו נמצאת היום הבריכה...
לסיפור המלא...

פרה לאכילה
יום אחד התפגרה לה פרה (סביב 1950). הביא אותה פישל למשחטה (שהיתה בערך במקום בו המוסך היום). לאחר ששחט את הפרה הוציא את הכבד מבטנה, הזמין את החברה הטובים ויחדיו סעדו סעודת מלכים....
לסיפור המלא...

הפינג'ן האבוד
היה זה סמוך לעלייה על הקרקע (ראשית 1945), בשמיר התרכזו חלק מהחברים כדי להכשיר את הקרקע. חברים אשר היו להם ילדים בשמיר הישנה נסעו מדי פעם לבקרם. בחזרה הגיע האוטובוס פעם ביומיים עד עמיר, ומשם צריך היה ללכת ברגל...
לסיפור במלא...

הבורשט של גולדה
זה קרה ביום האחד במאי 1957 באותו יום שרר חמסין כבד. כמה חברות הזיעו במטבח הישן העשוי קרשים ופחים, (כמובן שמיזוג אויר עוד לא היה ואפילו לא מאורר) וטרחו על הכנת הארוחה. לפתע לקראת השעה 10:30 בבוקר הודיעו שביקור חשוב מאוד הגיע- גולדה מאיר הגיעה לבקר ...
לסיפור המלא...

אגדת המרצה והכפית
באותם ימים רחוקים, רחוקים כשסבא היה עוד צעיר (1940 - 50), היה חדר האוכל בשמיר בנוי כולו מקרשים- צריף קטן. בלילות כשהייתה השרקייה (היא הרוח המזרחית) נושבת היו ברל ודידל -עובדי הבניין, יוצאים ומוסיפים תמיכות מקרשים ואבנים לבל יעוף הצריף ברוח...
לסיפור המלא...

ברוריה והסלט של חיים
כשברוריה הגיעה לקיבוץ, היא חשבה בתמימותה שה...כל של כולם. מוקדם בבוקר קמה לעבודה בגן הירק ועד שהגיעה שעת ארוחת הבוקר כבר היתה עייפה ורעבה...
לסיפור המלא...

עוגה בלילה
בימים שהחברים עברו לשיכון הותיקים הראשון, (1953 בערך). כל דירה הכילה חדר קטן, שירותים (סוף, סוף) ומרפסת . זו הייתה תקופה שהגבול עם הסורים היווה איום ולא כולם ישנו בשקט בלילות . פעם אחת הגיע אורח לאחת המשפחות...
לסיפור המלא...

צ'יפס בלילה
זה קרה כאשר הפלוגה הראשונה ישבה על גבעת ברגיאת (ראשית 1945). לילה אחד הרגיש צבי כהן שבטנו מקרקרת מרעב. הזמין שלושה ארבעה גברים ויחד התגנבו לצריף המטבח...
לסיפור המלא...

אסתר אוכלת פעמיים
בשנת 1949הגיעו לשמיר במסגרת עליית הנוער קבוצת ילדים בני 13 בערך. ביניהם היו התאומות אסתר וחווה. הם שוכנו בצריפים קטנטנים ומיד שולבו בחיי העבודה...
לסיפור המלא...


אדמת המריבה
זה קרה ביום רגיל של שרקייה, בחודש הראשון לבואנו לברגיאת. חברי הקבוצה הראשונה שהגיעו להכין את השטח עסקו בעבודה החשובה ביותר והעיקרית – סיקול. עבדנו והזענו, ולפתע הופיעו שני ערבים רכובים על סוסים- האחד רכוב על סוס שחור מכוסה במרבד מהודר, חמוש כולו מכף רגל עד ראש, והשני על סוסה חומה, סוסה ערבית טיפוסית...
לסיפור המלא...


פגישה עם חייל סורי
בוקר אחד בשנת 1947 חזר הרשל ל"מטע הר" (ליד הגשר הלבן), לאחר ארוחת הבוקר. המקום היה מרוחק כקילומטר בערך ממוצבי הסורים. הרשל עבד לבדו ולפתע ראה חייל סורי במדים, יושב על אבן גדולה...
לסיפור המלא...


הפעמון - סיפור מזכרונו של אנצ'ל
בשנים הראשונות בשמיר, היה ליד חדר האוכל הישן, תלוי על צינור כפוף גָ'נט (גלגל ברזל) ששימש כפעמון. היו מכים בגָ'נט עם יתד ברזל דמוי פטיש והצליל שהיה מתקבל, דמה מאד לצליל פעמון ממש.
לסיפור המלא...

חסר רכיב