המטבח של 1946 בשמיר - ברגיאת

המטבח של 1946 בשמיר - ברגיאת המטבח של 1946 בשמיר - ברגיאת סיפורי שמיר - מאת עירית שני (מפי בטיה הרשקוביץ) המטבח של 1946 בשמיר ברגיאת זיכרונות מפי בטיה הרשקוביץ הגעתי לשמיר ביולי 1946 ו...ישר למטבח! ואלה היו תנאי העבודה: מים- המים הגיעו בתעלה מהדופילה עד מאחורי בית התינוקות (היום המזכירות) משם היינו סוחבות אותם בסיר ענקי (שתי חברות) עד למטבח. מים אלה שימשו אותנו לבישול ולשטיפת כלים. מים משובחים ממעין התנורה לתה ולבישול לתינוקות היו מגיעים בחביות על גב גמל הנהוג בידי ג'אסם. במשך הזמן השתכללנו – הוקם מגדל קטן ממוקם במקום מרפאת השיניים של היום, ממנו זרמו המים בצינורות. תקלות היו קורות לעיתים קרובות ואז נשמעו בחצר צעקות: "יצחק מים!!" (קראו לו יצחק ד'רניאנו אך הכינוי נשאר "יצחק מים"). אנרגיה- הבישול היה מתבצע על גבי מתקן מיוחד, ספסל מתכת עם פיגום, עליו עמדו שלושה פרימוסים גדולים, שהייתה נדרשת מומחיות רבה להפעלתם (ראה ערך – פרימוס). לא קל היה לתמרן בין הסירים ולהוציא אל הפועל את הארוחות. קודם כל ארוחת בוקר: תה וביצים קשות- כל ביצה הייתה המגישה חוצה לשניים ומגישה לכל חבר חצי ביצה. לפעמים גם דייסה וחצי עגבנייה. למגישה היה גם ספל שמן ממנו היתה מחלקת כפית לכל חבר. אחר כך היינו מבשלות ארוחת צהריים. במשך הזמן נוספו לנו כיריים ובהם תא חימום קטן. קשה להאמין, אך בתנאים אלה, ועם מצרכי הצנע של אז. האוכל בושל וטוגן בזמן, וטעמו היה סביר ואפילו מעולה כפי שהעידו חברים, אורחים ועוברי אורח מזדמנים. בעיקר נודע שמן של הקציצות הטעימות (גם אם מחצית הקציצה היה לחם). המאפיה- זכורה לטוב, היא עמדה במקום שבו תחנת אגד היום. האופים המעולים היו: פישל ז"ל ואחר כך משה ומאיר. הם היו אופים לחם וחלות ומחלקים לילדים פיתות . ואנחנו היינו אופות שם פשטידות. דברי חלב- דיר הצאן והרפת סיפקו לנו חלב ואנו הכנו מהם גבינות, לבן ושמנת (ראה ערך שמנת, לבן). עריכת שדה סגור