קרפאלך

קרפאלך קרפאלך סיפורי שמיר מזכרונו של אשר אשל - אנצ'ל קרפאלך בשנים קודמות בקיבוץ, כשבישול הארוחות היה בידי החברות, נהגו להכליל בתפריט ארוחת הצהרים, פעמיים שלוש בשנה, ווארניקס, או אם תרצו קראפלך, כיסונים בעברית צחה. במיוחד הכינו את המאכל הזה בחג השבועות, חג שבו נהוג לאכול דברי חלב. אז היו ממלאים את הכיסונים בגבינה מתוקה או מלוחה. כמובן שהמילוי הקלאסי היה מחית תפוחי אדמה מעורבב עם בצל מטוגן היטב. לצורך ביצוע התפריט הזה, היו מגייסים כמה חברות מענף המחט, כדי לעזור להדביק את הכיסונים עם המילוי, בכמות גדולה עבור כל האוכלים, שיספיקו להתבשל עד ארוחת הצהרים. באווירה העליזה והחברית של גיוס חברות להדבקת הקראפלך, נוצר הוואי וריטואל קבוע: מילוי כמה מהכיסונים עם צמר גפן במקום המילוי המקורי. אחרי שהכיסונים בושלו וחולקו לאוכלים במנות, היו החברות נעמדות בקצה חדר האוכל, עוקבות אחרי המגישים, לראות מי ינגוס בכיסון עם צמר הגפן, למרבה הצחוק של יתר היושבים ליד השולחן וכל האוכלים בחדר האוכל. קרה גם מקרה שלחבר אחד, מהצוחקים ליד השולחן, נפל גם בחלקו לנגוס בצמר גפן, אחרי שגמר לצחוק מזולתו. החברות היו דואגות שכיסונים עם צמר גפן יגיעו לצלחתו של גוצה ז"ל, שלא ראה כל כך טוב, ולקח לו הרבה זמן עד שהבחין שהוא נוגס בצמר גפן, למרבה הצחוק של כולם, שהיו מחקים בדריכות וציפייה משועשעת לזה. אבל פעם אחת- הריטואל הזה הופר על ידי תרגיל הפוך על הפוך. החברה שהייתה אחראית על הכנסת הכיסונים עם צמר הגפן לסיר הבישול, העלימה את כל המגש עם הכיסונים, כך שאיש לא ראה שכיסוני צמר הגפן לא צורפו לבישול, וכך, כשכולם חיקו לראות מי ינגוס בצמר גפן, חיכו לשווא. אפילו גוצה ז"ל התאכזב שלא קיבל את מנת צמר הגפן המסורתית שלו. אכן היו זמנים עליזים ומהנים. היום את הכיסונים קונים מהמוכן. אין חדוות היצירה בהדבקת הקראפלך, ואין גם אווירת העליצות ששררה ביום הווארניקס. עריכת שדה סגור