אימרת האבא

אימרת האבא סיפורי שמיר מאת אשר אשל - אנצ'ל אימרת האבא של אחי בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור, עד כמה שאני זוכר, לא היה שום מקום בעמק החולה שבו ניתן היה לקנות ממתק או דברי מזון, מלבד המסעדה של "גיטל" בראש-פינה ומה- "ש.ק.ם." הנייד שהיה מגיע לקיבוצים. באותם הימים המעבר מהאוטובוסים שהגיעו מהערים הגדולות, לאוטובוסים הנוסעים לקיבוצים היה מתבצע בראש פינה, בתחנת המכס לשעבר. הנוסעים לקיבוצים היו מבלים את זמן ההמתנות במסעדה של "גיטל". יום בהיר אחד, דוד יהודאי (ז"ל) חזר עם יגאל ב.א הילד מנסיעה. בדרך לשמיר ובהמתנה לאוטובוס נכנסו ל "גיטל". יגאל הילד, לא הוריד את מבטו מהסוכריות שעל המקל שהיו מוצגות שם לראווה. גיטל שמה לב לילד ולחשה לו: "תגיד לאבא שלך שיקנה לך סוכרייה כזאת". יגאל הגיב באומרו:" זה לא אבא שלי, זה אבא של האח שלי ". אימרה שאומצה על ידי הקיבוץ לדורי דורות. עריכת שדה סגור