הפינג'ן האבוד

הפינג'ן האבוד סיפורי שמיר מאת עירית שני היה זה סמוך לעלייה על הקרקע (ראשית 1945), בשמיר התרכזו חלק מהחברים כדי להכשיר את הקרקע. חברים אשר היו להם ילדים בשמיר הישנה נסעו מדי פעם לבקרם. בחזרה הגיע האוטובוס פעם ביומיים עד עמיר, ומשם צריך היה ללכת ברגל. כדי להגיע מעמיר לשמיר מוכרחים היו לעבור בתוך הכפר דוארה, לעקוף כמה משוכות צבר, לעבור את נחל הקלי (היום נחל קליל) ולהעפיל על הגבעה המסולעת עד שמיר. לפנות ערב אחד הגיע משה רודקוב עם עוד חבר אל תעלת הקלי. כשרצו לעבור החל ביניהם ויכוח איך לעבור את הקלי- להוריד נעליים ולבוסס בבוץ, כפי שרוב הבחורים עשו, או לעבור כמו הגיבורים שבחבורה על גזע העץ, הנטוי לרוחב הנחל. אותו חבר החזיק בידו אוצר- פינג'ן חשמלי חדש שקנה כמתנת חתונה לחברה שנמצאה בברגיאת. אמר לו משה רודקוב: " מה אתה חושש, תן לי אני אעביר את הפינג'ן בקלות". התחילו שניהם לפסוע כלוליינים על הגזע כשהחבילות שבידיהם משמשות להם לשווי משקל. כאשר כמעט הגיעו לצד השני איבד משה את שווי המשקל, הוא החל להתנדנד מצד לצד ואז, כדי לא ליפול לתוך התעלה העיף את הפינג'ן היקר, וזה צנח לתוך הבוץ ונעלם. עד שירדה החשכה חיפשו השניים את הפינג'ן, אך לשווא- האדמה בלעה אותו, ולעולם לא נראה עוד.