עוגה בלילה

עוגה בלילה הסיפורי שמיר מאת עירית שני בימים שהחברים עברו לשיכון הותיקים הראשון, (1953 בערך). כל דירה הכילה חדר קטן, שירותים (סוף, סוף) ומרפסת . זו הייתה תקופה שהגבול עם הסורים היווה איום ולא כולם ישנו בשקט בלילות . פעם אחת הגיע אורח לאחת המשפחות, כמקובל באותם זמנים הניחה המארחת מזרון באמצע החדר כך שהאורח יוכל לישון. באמצע הלילה חשקה נפשה של אותה חברה בעוגה. קמה לה ממיטתה בכותונת לילה לבנה, ניגשה לארון, הוציאה את העוגה וכבר עמדה לחתוך לה פרוסה כשלפתע- שמעה נקישות שיניים וקריאות אימה מכוון האורח: "מסתנן, מסתנן" !! "זו רק אני אחותך" לחשה ונגשה להרגיע אותו בכותונת הלבנה ובידה הסכין הגדול של העוגה...