מבנים בטחוניים שהיו ואינם

סיפורי שמיר מבנים בטחוניים שהיו ואינם סיפורים מזכרונו של אנצ'ל (אשר אשל) מבנים בטחוניים שהיו ואינם/ כתב אנצ'ל מקלט סולל בונה זה היה מקלט ש"סולל בונה" בנה אותו עוד לפני מלחמת השחרור, מאחורי בית התינוקות – היום הנהלת החשבונות ,הדואר ומרכזת הטלפון – הוא היה בנוי ממסגרות עץ, עם צפוי של פח גלי עם שכבת אדמה עליו. הוא פורק מיד אחרי מלחמת הקוממיות. מקלט הפריקסט (מקלט המטה) זה היה מקלט בנוי לוחות בטון דחוס שעמדו על רצפת בטון יצוק כשעל התקרה יצקו שכבת בטון נוספת שנשענה על האדמה משני צדי המקלט. המקלט שימש כמפקדת המקום. דב סגל התקין על גג הכניסה מגדל ברזל לא גבוה במיוחד ועליו מיקו ברנור התקין רמקולים ששימשו להתראה והכוונה של האוכלוסייה. צ.ה.ל אימץ את הרעיון והתקין מערכות קריזה בכל הקיבוצים. המקלט עמד בזמנו היכן שהיום נקודת איסוף האשפה שמאחורי סביון. מקלט הצינור לפני מלחמת ששת הימים, רצה משרד הביטחון למגן את ישובי הספר. היות ולא היה מספיק זמן להכין מקלטים יצוקים מבטון, הגו רעיון, לחפור בור גדול ולהכניס בו צינור גדול מבטון דחוס תוצרת יובל גד כאלה שיוצרו עבור מוביל המים הארצי. אמנם, הביאו אחד כזה לשמיר שהוכנס לאדמה היכן שהיום המדרכה שבין בית התינוקות והארכיון, יצקו בקצוות הצינור כניסה ויצאת חירום. נדמה לי שלא השתמשו אף פעם. מקלט המשקפיים הכינוי משקפיים משום שהיו בו שני תאים עם כניסה באמצע שהפרידה ביניהם. התא המערבי שימש את מפקדת שמיר והתא המזרחי שימש את חדר הקשר של המטה. המקלט עמד סמוך לכביש בין הספרייה הנוכחית והגן. השנה (2010) הרסו אותו. אינני יודע למה. המקלט הזה שימש את בית התינוקות, שעמד במקום שבו היום פעוטון, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. מחסן התחמושת בזמנו היה מחסן תחמושת, מזרחית לביתי, הוא היה בנוי בצורת מקלט, עם פתחי אוורור עשויים פח שבלטו מעל כיסוי האדמה. הוא נבנה לפי התפיסה שהוא חייב להיות בחצר הקיבוץ כדי להגן עליו. עם הזמן הגיעה ההגנה המרחבית למסקנה, שזה מסוכן שמחסן תחמושת ימצא בשטח מגורים כי הוא יכול להתפוצץ ולגרום להרבה נזקים. נבנה מחסן חדש, רחוק מחוץ לגדר הקיבוץ במקום שלא יסכן בני אדם או מבנים. עם הקמת המחסן החדש והעברת התחמושת, המחסן הראשון נהרס. עמדות סולל בונה לפני מלחמת העצמאות, בנה סולל בונה, עמדות בישובי הספר. בשמיר נבנו כמה כאלה מסביב לקיבוץ ואינני זוכר כמה, אבל גם היום חושבני, ניתן לראות שתיים או שלושה כאלה על גבעת הפיל בוקס (ליד צ'רנילייק ) שגם הוא נבנה על ידי סולל בונה, ביחד עם הפיל בוקס שנראה היום חשוף דרומית לאזור ההרחבה. אלה מבני בטון מכוסים באדמה ורק אשנבי הירי גלויים. לעומתם, העמדות סביב לקיבוץ, היו בנויות ממסגרות של עץ מצופות עם פח גלי ואדמה, כמובן שהיו להן אשנבי ירי, העמדות האלה הורדו עם הרחבת הקיבוץ. עמדות האבן אלה עמדות שנבנו מאבן בזלת מקומית על ידי חברי הקיבוץ. מעל גלי האבן המורמות, הייתה חגורת בטון עם אשנבי ירי. בשניים או שלושה מקומות נוצלו דולמנים גדולים שהיו חלק מהעמדה, זכור לי במיוחד עמדה מספר שלוש, שהייתה בנויה מאחורי דולמן ענק ליד הגדר הצפונית, היכן שהיום העיקול בדרך לבריכת השחייה. הן כולן הורדו לצורכי בניה והרחבת חצר הקיבוץ. הנוקטה מחסן הרובים של הגפירים משמיר ( אגרוף, מיקו, הרשל ובני ) ששירתו ככוח עזר של משטרת הוד מלכותה, מלכת אנגליה. מגדל המים שליד הנוקטה מיכל מתכת בצבע אדום שעמד על רגלי צינורות, שדודלה בן חורין העלה אותו בסחיבה עם כבלים קשורים לטרקט