מבנים שאינם בשימוש

מבנים שאינם בשימוש סיפורי שמיר על מבנים שענו על צרכים מיוחדים סיפורים מזכרונו של אנצ'ל (אשר אשל) המבנים לא קיימים וכמו כן נעלם גם הצורך בהם / כתב אנצ'ל מטבח הילדים צריף בגודל בינוני ששימש מטבח לבישול נפרד לילדים בהנהלתה של פרידה. אם אינני טועה הוא נשרף אחרי שננטש. הוא עמד בזמנו היכן שהיום בית התינוקות. המאפיה מבנה בנוי לבנים עם תנור שרובו היה בחוץ בצד הדרומי של המאפיה. בשנים הראשונות הלחם לצורכי הקיבוץ נאפה במאפיה הזאת. עד מלחמת השחרור היו שומרי הגבול הצרקסים של סוריה, שהיו במוצב שמעל הצד הצפוני של שמיר, באים כל יום לקבל מאתנו לחם. (המפקד שלהם היה יורד כל שבועיים בימי שלישי לשמיר, כדי לראות סרט שהוקרן לקיבוץ). המאפיה עמדה היכן שהיום תחנת האוטובוסים שמדרום לחדר האוכל. קומפלקס השירותים הראשונים של הקיבוץ בשנים הראשונות היו בקיבוץ כמה מבני שירות לחברים, בנויים מפח גלי או פלטות בטון דחוס, רובם עמדו היכן שהיום מבנה המשרדים של הנהלת הקיבוץ ( שבעבר היה מועדון הנוער ): * הראשון במניין הוא המקלחת הציבורית של הבחורים, לחברות הייתה מקלחת נפרדת ביחד עם המכבסה הארעית במקום שגם היום עומדת המכבסה, * השני הייתה הסנדלרייה, צריף פח גלי מרובע ללא רצפה, שעבדו בה בזמנו, יעקוב עופר, בן – ציון סולומונוביץ. * השלישי הייתה האורווה, שבה היו שני סוסים: חמדה ולחמה ( ששמה ניתן לה כיוון שהייתה מביאה בימים הראשונות של הקיבוץ, לחם מעמיר ) ושתי פרדות: סיחון ורומבה, הטיפול בסוסים והפרדות היה מופקד בידי סבא עזיז – סבא הסוסים. בתי שימוש היו גם שני בתי שימוש ציבוריים: אחד עמד היכן שהיום מגרש החניה של המרפאה והשני עמד בקצה המערבי דאז של הקיבוץ, ליד צריף הפח. עריכת שדה סגור