חברי הגרעין המייסד של שמיר עלו לארץ בהדרגה החל משנת 1935, בקבוצות או כבודדים. בארץ הם עבדו בעבודות שונות ולרוב גרו בסמוך למקום העבודה. בשנת 1936 התאחדו כולם ועברו להכשרה בקיבוץ רמת יוחנן, על גבעה הקרויה עד היום "גבעת שמיר". בזמן השהות שם עבדו חלק מהגברים במפעל "נעמן" שבקיבוץ כפר מסריק, ביישובי האזור, ובנמל חיפה.

הפלוגה הראשונה של שמיר עולה על הקרקע בעזרת חברים מכל קיבוצי האזור, ובמיוחד מקיבוץ עמיר השכן.

השנה הראשונה בברגיאת הוקדשה לסיקול אדמות היישוב מסלעי הבזלת המאפיינים אותן, לבניית מבנים ראשונים (רובם צריפים ומיעוטם בנויים מלבנים מתוצרת בית), ולהכשרת שטחי חקלאות מסביב לקיבוץ. בשנים 1947-1946 נוצר קשר בין הנקודה המבודדת לבין העולם החיצון, כשאוטובוסים של "אגד" ומכונית "הדואר הנע" החלו להגיע לקיבוץ בכביש הישן, הסלול מאבנים, שעבר דרך קיבוץ כפר סאלד. באותן שנים גם עברו ענפי המשק מרמת יוחנן, ובשמיר הוקמו רפת חלב, גן ירק, לול, עדר צאן וגידולי שדה, מטע ופרדס, ולצידם ענפי שירות כמו בתי ילדים, מאפייה, מכבסה ועוד.

עם פרוץ מלחמת העצמאות הוכרז עוצר בדרכי הגליל. בעזרת תגבורת קטנה שהגיעה לשמיר ביצרו החברים את הקיבוץ בשקי חול, חפירות הגנה ועמדות שמירה. עם התחממות הגזרה פונו ילדי שמיר לחיפה, שם שהו עד לסוף המלחמה.

נוצק הסכר בנחל הירדנון (הדופיילה) ומים זורמים מתחילים להגיע ישירות לשמיר.

באותה שנה גם מוקם בית הילדים הבנוי הראשון בשמיר, לילדי הקיבוץ הבכורים מקבוצת "מעין".

הונחה אבן הפינה ל"בית הקיבוץ" (חדר האוכל), שיחליף את הצריף הישן והצפוף ששימש כמטבח וכחדר אוכל מאז שנתו הראשונה של הקיבוץ.

נחנך הכביש הסלול בין עמיר לשמיר, והקיבוץ חובר ליישובי האזור בצורה נוחה יחסית. אוטובוסים הגיעו לעתים קרובות יותר, והקשר עם יישובי הסביבה ועם העיירה המתפתחת קרית שמונה הפך לזמין יותר.

הפגזה סורית על שמיר, כחלק מהחמרת המצב הביטחוני באזור והמאבק על המים בין סוריה לישראל. בתים רבים בקיבוץ נפגעו, ושוקמו בעבודה מאומצת של החברים.

הקיבוץ מחובר לרשת החשמל הארצית ומותקנים עמודי חשמל ותאורה. ויהי אור!

מסתיימת יציקת בריכת השחייה. עד אז הילדים השתכשכו בבריכות "הספל" ו"הצלחת" שנבנו ליד בתי הילדים, והמבוגרים טבלו בבריכת האגירה הקרויה היום "צ'רני לייק".

חנוכת מבני המכבסה, המרפאה וחדר האוכל. הקמת משק הילדים. חברי גרעין "תמיר", הגרעין הראשון של ילידי הארץ חניכי השומר הצעיר שהגיע לשמיר – מתקבלים לחברות בקיבוץ.

ענפי החקלאות מתפתחים: פרדס, עדר בקר לבשר, לול מטילות, צאן, מדגה, כותנה, מכוורת, מטע תפוחים. החזיריה נסגרת, ודיר הצאן נסגר והופך למחסן למיון ואיסום תפוחי אדמה.

בחורף של 1968 גאה הירדן, לא בפעם הראשונה, אבל הפעם הציף את העמק כולו, חלק מיישוביו ואת שטחי החקלאות שבו. קיבוץ עמיר הוצף כולו וילדיו פונו לשמיר עד יעבור זעם. בהמשך הוגבהו והוסדרו גדות הנהר, ותופעת ההצפות נפסקה.

הוכנס "שמרטף" (אינטרקום) לבתי הילדים, ומי שהתעורר בלילה למד לקרוא "שומרת לילה, בואי ל'ירדן' [או] 'רקפת' [או] 'אגוז' או לאחת משאר הקבוצות".

חנוכת ה"כלבו" (במבנה המשרדים של "בניין שמיר" היום). חנוכת מחסן הבגדים החדש ומבנה הספרייה החדש (היום משרדי ההנהלה הכלכלית).

מכונת שטיפת כלים מופעלת לראשונה בחדר האוכל, מה שסימן את סופה של התורנות האהובה מכל – שטיפת כלים ידנית.

מתח בגבול הסורי. יריות והנחת מוקשים בשדות. בשל החשש מפרוץ מלחמה ועצירת אספקת המים לקיבוץ, "נתפשים" מימי מעין הירדנון (הדופיילה) ומאז הם מוזרמים בצינורות לשמיר.

ביוני פורצת מלחמת ששת הימים.

חנוכת מפעל האופטיקה, המפעל התעשייתי הראשון בשמיר.

חדירת מחבלים לשמיר. שתי חברות ומתנדבת נרצחו. המחבלים נהרגו על ידי חברי הקיבוץ לפני הגעת הצבא.

התקדמות: טלוויזיות "סלורה" שחור-לבן מחולקות לכל החברים.

חנוכת אולם הספורט והאירועים "יד לבנים".

נסגר ענף המדגה. בריכות הדגים הוסבו לגידול כותנה.
נחנך מפעל שלא"ג, היום מפעל התעשייה המרכזי של שמיר.

הסתיימה בניית הבית הסיעודי "סביון".

הוחלט על הקמת בית-ספר יסודי אזורי בנאות מרדכי, ועל סגירת בית הספר היסודי בשמיר.

קיבוץ שמיר עובר ללינה משפחתית, כלומר ללינת הילדים בבתי ההורים.

נגמרת תקופת הלינה המשותפת של כולם ביחד בבית הילדים, ונשארים רק הזיכרונות והסיפורים...

מלחמת המפרץ. ערכות מגן מחולקות לכל האוכלוסייה. 

קליטת עלייה: "בית ראשון במולדת" לעולים מרוסיה.

פרויקט ה"יבילים": הגדלת בתיהם של החברים הוותיקים במסגרת תנופת הבנייה של לפני ואחרי המעבר ללינה משפחתית.

חנוכת "בית היוצר", בית לתעסוקה מוגנת לחברים ותיקים. שיפוץ חדר האוכל ובניית המועדון לחבר.

קבוצת נעל"ה ראשונה מגיעה לשמיר.

תחילת תהליך השינוי בשמיר.

העמקת ההפרטה בשמיר. צוותי עבודה עומלים על בניית מודל השינוי, המשכור ושיוך הדירות.
"חוברת השינוי" מופצת לחברים, ולאחר הצבעות מוחלט על שינוי אורחות החיים בשמיר.

מאושרת בניית שכונה קהילתית.

בקידוח לפידות נמצאו מים חמים, שעד שנכלאו על ידי רשויות המים בצינורות והועברו למקומות אחרים – הפכו ל"גייזר של שמיר": אתר שכשוך שמשך מבלים מכל רחבי הארץ. געגועים...

מלחמת לבנון השנייה. קטיושות נורות על שמיר.

מוקם מפעל "שמיר מוצרים" לצד מפעל האופטיקה.

חנוכת השכונה הקהילתית.

מים זורמים באפיק הרחום המשופץ. הנחל שוקם ביוזמת יורם רותם ובעזרת ענף הבניין של שמיר. ביום-יום הוא ניזון משארית המים המוזרמים לשמיר מנחל הירדנון, ובימי החורף הגשומים הוא שופע במי הגשם והשלג הנמס בחרמון.