אבינועם רותם רודקוב

20.10.1947 – 16.12.1969

בנם של טובה ומשה רודקוב, אח ליורם ולגידי, חבר בקבוצת “רימון”

נולד בשמיר ב-20.10.1947

נפל במלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ ב-ז’ בטבת תש”ל, 16.12.1969

בן 22 בנופלו

אבי, התינוק בעל הראש הבלונדיני המתולתל ועיניים תכולות החוקרות בהתפעלות כל עצם הנמצא בקרבתו.

פעוט רגיש: חושך, רעש, איתני הטבע מוציאים אותו משלוות נפש; אך כעבור זעם הוא חוזר לפינתו המוצנעת ולפעלתנות בלתי נלאית בפירוק והרכבה, מלווה את עצמו בשיחה בינו לבינו ובזמזום חרישי.

כחבר בקבוצת “רימון” – נדיב לב, מוכן לעזור ולהתחלק עם זולתו, אם כי לא ותרן. יודע לעמוד על שלו ועל דעותיו בחירוף נפש.

נער שרירי וחזק, זריז בספורט ובמשחקי קבוצה; במוסד החינוכי הצטיין בלימודיו הריאליים, ואם לא בשקדנותו הרי שבתפיסתו הטבעית בשטח זה. רוב הדברים שבהם עסק באו לו בלי מאמץ, פשוט נבעו ממנו, ומכאן כושר ההבעה שלו בזמרה, הקראה, ציור מקורי ביותר, ובעיקר – במלאכת יד, הפיכת גרוטאות ליצירות פלסטיות מלאות ביטוי וחן.

לקראת הצבא, למרות מצב בריאות לקוי (כיב קיבה) ניס אבי להגיע לקורס טייס, התקבל אך לא עמד במבחני הכושר הגופני. חייל השריון היה בדיוק לפי מידותיו, וכאן צמחו לו כנפיים. קורס נהגי טנקים – וכבר נקלע למערבולת מלחמת ששת הימים, נוהג בטנק של מפקד הכוח הפורץ עד לתעלה.

בעודו צוער עבר את טבילת האש הקשה ביותר בפעולת כראמה, ונחלץ אחרון מהטנק הבוער כשלידו נופלים חבריו הטובים ביותר. הוא הגיע הביתה בריא בגופו, אך בלב פצוע ועצוב.

אבי קיבל את דרגת הסגן והוצב כמפקד מחלקת טנקים על גדות הירדן, מגן על שדות יישובי הגבול.

אבי סמ”פ. סוף השירות קרוב קרוב. הוא מתכנן את חייו האזרחיים, מקבל על עצמו לעבוד בענף הלול, יוצא עוד לטיול של שבוע עם הסגל הפיקודי… והנה הוא מתבקש להאריך את שירותו לחודשיים-שלושה, לארגן פלוגת סיוע בגזרת התעלה. אבי התלבט – ובסוף קיבל את הדין.

שבת אחרונה בבית, פרידה חטופה מההורים והחברים, עוד נפנוף אחרון לשלום ולהתראות…

אבי נפל מפגז בודד בדיר-סואר שעל גדות תעלת סואץ ב-16 בדצמבר 1969, והוא בן 22.

יהי זכרו ברוך!