אברהם ברושי

כ”ג בתשרי תר”פ – ט’ בחשוון תשס”ה 
17.10.1918 – 24.10.2004 

בן זוג לניוניה בנישואים ראשונים, ולשולה בנישואים שניים, אב לסמדר, עוזי, עופר ורון. ממייסדי שמיר.

נולד ברדאוץ שבבוקובינה בכ”ג בתשרי תר”פ, 17.10.1918,

נפטר ב-ט’ בחשוון תשס”ה, 24.10.2004.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אברהם (בוּרשי) נולד בעיר רדאוץ שבבוקובינה למשפכת שכטר. בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר, במסגרתה עלה לארץ ב-1.9.1939, באנייה “טייגר היל”. עם חברין לתנועה הקים את קיבוץ ההתיישבות “יסעור”, שהצטרף לימים לקיבוץ שמיר.

חייו בארץ ובקיבוץ היו בבואה של סוגי הפעילות של בני דורו, בריכוז רב-גווני של עשייה ויצירה. מראשית דרכו בקיבוץ, דרך העלייה וההתיישבות בנקודת הקבע בגליל העליון, הסיקול, הקמת מבני המגורים וההשתלבות בענפים החקלאיים.

ב-1945 גויס בורשי להגנה ופעל בה ב”רכש”. ב-1950 חזר לקיבוץ, ולאחר שסיים קורס מרכזי משק עבר לענפי המשק הכלכליים והחברתיים, והיה מרכז משק ומזכיר הקיבוץ. לאחר ייבוש אגם החולה הוא הצטרף לצוות הכשרת קרקעות האגם כאחראי על פרויקט התאמת גידולים לסוג האדמה הזה. בסיימו תפקיד זה ותפקידים נוספים בשמיר יצא לנהל את המפעלים האזוריים של משקי הגליל העליון.

ב-1969 עמד בורשי בראש הצוות שהקים את מפעל “אופטיקה שמיר”, ובהמשך היה גם בצוות ההקמה של מפעל “שלא”ג”. משם המשיך למדור התעשייה של הקיבוץ הארצי. ב-1979 הוא נבחר לראשות המועצה האזורית הגליל העליון, ומילא את התפקיד עד 1986. בשובו לשמיר החל לעבוד ב”שלא”ג” כאחראי על הרכש של חומרי גלם, ובמקביל עבד תקופת מה במכון המחקר “מיג”ל”. ב-1997 פרש מעבודה ויצא לפנסיה.

בכל דרכיו ותפקידיו זכה בורשי לאהדה ואמון מחבריו העובדים במחיצתו. הוא היה איש שיחה נעים הליכות, שקשר קשרים עם בני כל הגילים, בארץ ובעולם. במיוחד זכורה הברית שכרת, כראש מועצה, בין המועצה האזורית הגליל העליון למועצת העיר לודביגסבורג שבגרמניה, ושיתוף הפעולה המתמשך שייצר בין נוער ישראלי וגרמני.

שנותיו האחרונות לא עשו עמו חסד. דעיכתו הארוכה, שלה היינו עדים, הייתה מייסרת לו ולנו, כמי שזוכרים אותו כאבא וסבא אוהב, חם ותומך.

יהי זכרו ברוך!

בשם כל בני המשפחה, הנכדים והנינים