ט”ו בתמוז תרע”ח – ב’ בתשרי תשס”ה
25.6.1918 – 17.9.2004
בן זוגה של דוני, אב לרחל ובני. ממייסדי שמיר.
נולד ביאסי שברומניה בט”ו בתמוז תרע”ח, 25.6.1918,
נפטר ב-ב’ בתשרי תשס”ה, 17.9.2004.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
וומי (אברהם-אלברט) נולד ביוני 1918 בעיר יאסי שברומניה, להוריו שושנה ושמואל וולפסון, בני המעמד הבינוני שניהלו בית צנוע. כנער היה וומי נותן שיעורים פרטיים כדי שיהיה לו כסף לצרכיו האישיים. הוא היה ספורטאי מצטיין, ויהודי יחיד בנבחרת הנוער של רומניה בכדורגל. הבית היה דתי ושומר מצוות, ורק בהיותו בר מצווה החליט וומי למרוד במוסכמות ולעזוב את הדת. הוא הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”, מילא בה תפקידים מרכזיים והיה פעיל בהנהגה הראשית שלה. עד יומו האחרון נשאר מגשים את ערכיה ומאמין גדול בהם.
לאחר סיום התיכון וההכשרה עלה וומי ארצה ב-1939, באניית המעפילים “הילדה”. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נלקחו למחנה המעצר בעתלית, שם שהה וומי כמחצית השנה. עם שחרורו הצטרף לחבריו מרומניה, חברי “יסעור”, והחל לעבוד בנמל חיפה וברעפייה של הקיבוץ.
ב-1950 התבקש וומי על ידי הקיבוץ לצאת ללימודי הוראה, ואחר כך היה מראשוני המורים והמחנכים בשמיר. רבים מילדי הקיבוץ היו חניכיו ותלמידיו במקצועות שהורה – מתמטיקה ומדעי הטבע. תחילה לימד בבית הספר היסודי בשמיר, ואחר כך במוסד החינוכי “הגליל העליון” בעמיר, שאותו גם ניהל כמה שנים.
וומי היה חובב טבע מושבע, חבר החברה להגנת הטבע ומשתתף לאורך שנים בטיולים ובחוגים ארציים. הוא התעניין באסטרונומיה, בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של ארץ-ישראל, ובעיקר אהב ציפורים. במשך שנים השתתף בספירות הציפורים בעמק החולה מטעם החברה להגנת הטבע.
לאחר 27 שנות הוראה במוסד החינוכי עבר וומי ללמד מתמטיקה ופיזיקה במכינה התיכונית בתל-חי, בה הכשיר חיילים משוחררים חסרי השכלה לקראת בחינות הבגרות. וומי ראה הוראה זו כשליחות מיוחדת, והמשובים החמים שקיבל מתלמידיו מעידים עד כמה עזר לרבים מהם לפתוח דרך חדשה בחייהם. בהגיעו לגיל שבעים פרש מההוראה והחל לעבוד במחסן החלפים במוסך שמיר. כהרגלו, גם כאן היה “יקה” דקדקן, וטיפח מחסן לתפארת. לאחר כעשר שנים פרש לגמלאות והתנדב לעבוד בארכיון הקיבוץ, בו עבד עד יומו האחרון.
וומי מילא תפקידים רבים בשמיר, ביניהם מזכיר הקיבוץ, רכז ועדת השכלה, חבר בוועדות שונות ומלווה של חברים שבניהם עזבו את הקיבוץ. הוא הירבה לכתוב לאירועים שונים, למופעי סיום שנה של הכיתות שחינך ולעלון הקיבוץ, וכן השתתף במופעי ריקוד בחגים ובמסיבות.
בשנות החמישים נשא את דוני לאשה, ונולדו להם רחל ובני. לאחר מכן אימצו כבן את יוסף (יורקה) גרינבלט, ולאחר שנים גידלו בביתם את ליאור אפלבאום.
האסונות החלו ליפול על וומי ודוני במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כשיורקה נפל מהפגזה סורית. ב-1972 נפטר אמרי ממחלה קשה, וביולי 1984 נפל בני כטייס קרב בטיסת אימונים. למעשה וומי לא התאושש מנפילתו של בני. הוא ודוני המשיכו לנהל בית חם ופתוח, מזמין אורחים ומעורב בנעשה בקיבוץ, אך הכאב והעצב העיבו על חייהם תמיד.
וומי היה סבא אוהב וקשור מאד לנכדיו, שהחזירו לו אהבה עמוקה. כ”איכפתניק” אמתי הדבק בעקרונות הקיבוץ השיתופי – השינויים שעברו על הקיבוץ בשנותיו האחרונות היו לו קשים מנשוא. אך הוא זכה לחיות כל חייו בשמיר ולהיות מהמקימים והבונים של הקיבוץ שאהב בכל נפשו.
יהי זכרו ברוך!
