ו’ בסיון תרפ”ז – כ”ו בשבט תשס”ה
6.6.1927 – 5.2.2005
בת זוג לצולו. אם לאברהם, בתיה, דקלה ויוחאי.
נולדה בבודפשט שבהונגריה ב-ו בסיון תרפ”ז 6.6.1927,
נפטרה בכ”ו בשבט תשס”ה, 5.2.2005.
קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
אצילת נפש, חובקת עולם – כזו הייתה אמא. בחייה ידעה קשיים ומכאובים רבים ואף על פי כן שמרה על גישה חיובית, דאגה לסובבים אותה, טיפלה והעניקה מעצמה באהבה רבה.
אמא נולדה בבודפשט שבהונגריה לרוז’י ואוסקר זלצברג, אחות צעירה לז’וז’י שהתפרסמה לימים כצלמת בעלת שם עולמי. את מלחמת העולם השנייה עברה אמא בהונגריה. רק בת 16 הייתה כשנאלצה להשיג תעודות מזויפות, לשנות את צבע שיערה ולקבל על עצמה זהות בדויה שתאפשר לה להימלט מ”צלב החץ” ההונגרי האכזר. בעקבות הלשנה נתפסה והושלכה לכלא ההונגרי, שם ריצתה מאסר כאסירה פוליטית בתנאים קשים מנשוא, שכללו חקירות במכות חשמל ומכות, עד תום המלחמה בהונגריה.
ב-1945 הצטרפה לתנועה “השומר הצעיר” בהונגריה והייתה חברה בגרעין שהקים את קיבוץ בית קמה. ב-29 ביולי 1946 עלתה לארץ בעלייה הבלתי לגאלית, באניית המעפילים “הגנה”. בהגיעה לנמל חיפה נתפסה האנייה על ידי הבריטים וכל המעפילים שעליה הועברו למחנה המעצר בעתלית, בו שהתה אמא שלושה חודשים. בישראל לא הכירה איש, שכן כל קרובי משפחתה נשארו בהונגריה. עם הזמן למדה עברית ומצאה עבודה בסמינר הקיבוצים, שם פגשה את חברותיה דשה וז’טי, שהפכו להיות לה כבנות משפחה במשך כל חייה. ב-1950 עלו לארץ גם בת דודתה יוצ’י ובעלה, ד”ר אימרה רץ, שעמם היו לה קשרים קרובים במיוחד. זו הייתה כל משפחתה בארץ.
ב-1949, בהיותה בת 22, הכירה אמא את אבא ועברה להתגורר עמו בשמיר. כחברת קיבוץ עבדה במהלך השנים כמחסנאית בגדים, אקונומית, במערכת החינוך, במטבח ובכלבו. היא הייתה גם חברה בוועדות בריאות, הלבשה וצריכה.
אבא ואמא חלקו 49 שנים של זוגיות אמיצה. יחד הולידו ארבעה ילדים – אברהם, בתיה, דקלה ויוחאי, ונולדו להם עשרה נכדים. כסבתא, ראתה בכל מעשי נכדיה את פלא הבריאה. חיוך היה מתפשט על פניה ועיניה קרנו מאושר. היא פינקה אותם ללא גבול והם גמלו לה באהבה רבה. עם דודה ז’וז’י, אחותה האהובה, שמרה אמא על קשר הדוק במשך כל השנים, למרות המרחק הגיאוגרפי. ז’וז’י נפטרה ב-1969 בהונגריה, ואמא לא הצליחה להגיע להלווייתה כיוון שלישראל לא היו יחסים דיפלומטיים עם הונגריה הקומוניסטית.
ב-15.4.1974 נפל אחינו הבכור אברהם במלחמת יום הכיפורים, בשיא החרמון, והוא בן 23 בלבד. העצב והשכול נשזרו בחיי משפחתנו. עם פטירתו של אבא ב-1998 נותרה אמא לבדה בבית, כשהיא משתדלת בכל כוחותיה לאחוז בחיים ולעזור לכולנו להתגבר על האבדן.
אמא ידעה ארבע שפות – עברית, הונגרית, אנגלית וגרמנית. בנשמתה הייתה אשת העולם הגדול – אהבה אנשים, אמנות, מוזיקה, ספרים וטיולים בארץ ובעולם. מדי שבוע נסעה למכללת תל-חי לשמוע הרצאות על עולמות רחוקים. “היום היינו בגינאה החדשה”, הייתה מכריזה בחיוך. בית המשפחה היה פתוח והאירוח החם והלבבי שולב תמיד בריחות ובטעמים הנפלאים של עוגותיה של אמא. במיוחד היה מפורסם ה”קרם שניט” שלה, שטעמו היה מדהים. במהלך השנים אימצה משפחתנו מתנדבים רבים שהגיעו לקיבוץ מחו”ל. קשר מיוחד שהתפתח לאהבה הדדית נרקם עם שלוש בנות משוויץ – מריה, היידי וטרודי, שקראו לה עם השנים פשוט “אמא”.
אמא הייתה רוחנית מאד, והאמינה בגורל. פתיחותה לרעיונות והתנסויות כמו יוגה, התעמלות, רייקי, תקשור ותרגילים לשיפור הראייה והזיכרון – השפיעה מאד על חייה. למרות בעיות הבריאות שמהן סבלה הייתה נמרצת גם בגיל 78, ועד יומה האחרון תפקדה באופן מלא ועצמאי. היו לה עוד המון תכניות בחייה… ופתאום, ביום חורף קר במיוחד, הלכה לישון ולא קמה. אנו, שלא הספקנו להיפרד ממנה, נותרנו המומים, יתומים.
נדיבותה, חיוכה החם ואהבתה הגדולה ילוו אותנו לעד!
ילדיה בתיה, יוחאי ודקלה
