16.1.1926 – 17.6.1976
בן זוג לפנינה, אב לדני, איתמר וניב. ממייסדי שמיר.
נולד בבראילה שברומניה ב-16.1.1926,
נפטר ב-17.6.1976.
קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
בסוף מלחמת העולם השנייה הצטרף קורניא לגרעין של “השומר הצעיר” ועלה אתו ארצה דרך איטליה. לשמיר. פה צעד עם הקיבוץ את צעדיו הראשונים בסיקול ובבנייה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לפלמ”ח, לחטיבת יפתח. כשחזר לשמיר מילא כאן תפקידים כריכוז המדגה, חפירת בריכות, ביטחון ועבודה במפעל הדן. הוא נישא לפנינה ונולדו ילדיהם דני, איתמר וניב.
ב-1971 עזב קורניא את שמיר כדי לחזור לכאן פעמיים: במלחמת יום הכיפורים, כשבא לעזרת הפרדס ומפעל הדן, וב-1975, לאחר שחלה במחלה ממארת. הוא נאבק במחלה בכל כוחותיו ובמרץ שאפיין אותו, ואף ניסה להשתלב במפעל. אך הוא כרע, כפשוטו, ונפל, ורק אז ויתר על העבודה.
יהי זכרו ברוך!
שיישאר לזיכרון. אתה מנסה להגיד משהו מהדברים שנפשך יוצאת אליהם וכבר לא יהיו, כי הם היו – הוא, והלכו אתו לבלי שוב.
התכניות והמעשים. כל מה שידו נגעה בו יצא מתוקן. אם ניהל את מפעל הדן – במירב היעילות, עד שבסוף הגיע למומחיות בענייני מים והשקיה; אם ניהל את חורשת טל – במירב הסדר והרווחיות, ומגיע בסיום תפקידו לבקיאות בנושא הגנים הלאומיים. אם עבד בטרקטורים – הגיע לידיעה רחבה בעבודות עפר, כולל תכנון, מדידות, מכונאות טרקטורים וכל הקשור בהם.
– אותה מעורבות יסודית ההופכת כל עבודה לתפקיד ולמשימה, שאל מימושם הוא חותר בכל מאד ובכישרונותיו הברוכים.
המעשים. הרי אי אפשר לצמצם את מעשיו לעצמם… לו – לכל אשר היה – שייך גם מה שעתיד היה להיות, כשכל מעשה היה רק מרכז של עצמו והוא יונק את תחילתו בעבר ושואף-שוצף קדימה בכל המרץ שבו ניחן, לקראת השלמתו ומיצויו בעתיד… אם יותן…
ההליכה לקורס קצינים בגיל 34. הוא הלך כי אהב את צה”ל והייתה לו תחושה עמוקה של גאווה והשתייכות אליו.
אתה מנסה לספר איך הקשיח כלפי אלה השותפים לו בעשיית הדברים. אי-סובלנותו כלפי חוסר אחריות ורשלנות.
וכלפי עצמו.
האחריות לעצמו מאז היותו ילד יתום ומפרנס עצמו, מלמד עצמו ומעצב במו ידיו את אופיו ועתידו. ועד להיות אחראי לביתו ומשפחתו.
ואין המשך.
פנינה
