איה כהן

כ”ט אדר ה’תרצ”א – י טבת ה’תשל”ט 
18.8.1931 – 9.1.1979 

בת זוג בנישואים ראשונים לאנצ’ל, ובנישואים שניים לחנוך. אם לאריאל.

נולדה בפלובדיב שבבולגריה ב-18.8.1931,

נפטרה ב-9.1.1979.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

איה לבית קישלס, או זלמה, כפי שנקראה בבולגריה, התייתמה מאמה בילדותה. את נעוריה בילתה בקן “השומר הצעיר”, שם ניכרה בפעלתנותה – תכונה שניכרה בה כל חייה. עם חבורת הנערים מהקן עזבה את בולגריה ועלתה ארצה באניית מעפילים, עם תחנת ביניים בקפריסין. לשמיר הגיעה עם החבורה יום לאחר הכרזת המדינה, ומאז היו חייה קשורים בקיבוץ: חברת נוער, נח”ל והשלמת הקיבוץ. היא הייתה מהבנות הראשונות של “החבורה הבולגרית” שבנתה קן משפחתי עם אנצ’ל וילדה את אריאל.

בקיבוץ עבדה בעבודות שונות – ענף הצאן, מטפלת בחברת נוער, במפעל התכשיטים ובמפעל האופטיקה, וגם במספרה. גם בפעילות ציבורית עסקה, בסניף מפ”ם ביפו בתקופה שלפני בחירות. מעורבותה הרבה בין עולי בולגריה היא שהביאה אותה לפעילות זו.

איה נישאה בנישואים שניים לחנוך. כשהגיעה לעבוד ב”סלון היופי”, כפי שקראה למספרה שהקימה, ידעה שזה המקום שיועד לה. למרבה הצער היא לא הספיקה לעבוד בו זמן רב: בעת חזרה עם חנוך ואביו מחתונה משפחתית בבת ים אירעה תאונת הדרכים בצומת גולני, בה נספו שלושתם.

יהי זכרה ברוך!