י”ד באייר תש”ה – ג’ בכסלו תשל”ג
27.4.1945 – 9.11.1972
בנם של דוני ומיליא, אח לרחלי, בני וחגית, בן זוג לצביה, אב ליריב.
נולד בי”ד באייר תש”ה, 27.4.1945.
נפטר ב-ג’ בכסלו תשל”ג, 9.11.1972.
קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
אמרי אח יקר,
צלילי גיטרה עדינים ורועדים, כערפילים על דמותך – כל מנגינה שניגנת בבית עוטה גלי זיכרונות ועצב כשהיא נשמעת היום ובמשך כל הימים האלה שעברו.
כשהיית עם הגיטרה היית עדין ורך גם בפנים החתומות, שלעתים היו קשות ומרחיקות – קירוב וריחוק היו בך גם יחד – פתיחות ויכולת הקשבה עמוקה אין קץ לאחרים – עם הסתגרות ובדידות בתוכך שלך.
אתה ורגישות לכל ניד ולכל תגובה, אתה וחוסר התעניינות בנו, באחרים. אתה – ומתנדבים מכל המינים סביבך, ושיחה לבבית עם כל זר שהגיע לקיבוץ, רצון לקלוט ולעזור.
אתה – והפרדס, וחישובים ומחשבה, אחריות ואכפתיות.
אתה – והספר הנצחי בידך – קורא ומתנדנד על הכיסא בחדר, בערב, לבד.
אתה – וצחוק קטן שהיה יקר כל כך אם בא ממך, וחיוך טוב של אח. והברכות בימי הולדת, והשיחות המעטות. היה מעט שנתת – ולכן הוא היה חשוב כל כך.
אתה ויריב הקטון – שעוד לא גדל מספיק כדי להפיג את חומת הזרות ולמצוא עניין אחד בשני.
אתה – וצביה – ואווירה של שבת. נפגשתי אתכם בעיקר בשבתות ולכן אתם מתקשרים לי יחד בזיכרונות בערב שבת, בבית חם ושקט, וקפה וגיטרה.
אתה – והארכיאולוגיה שאהבת, החפירות והטיולים. יצאת הרבה לטיולי התנועה כדי לשבור את השגרה – ובגלל יצר ההרפתקנות שבך.
אתה – במסיבות בקיבוץ – משתתף ומופיע הרבה, שר או מנגן, ומסיבות הפורים שהנחיית – והשובבות וההשתוללות.
אתה – בלימודים, בקורס רכזי משק ברופין – אחרי התלבטות ארוכה אם ללמוד ומה, מופיע פתאום לבקר אותי כשהייתי בתל אביב, לראות סרט יחד. ככה סתם פתאום, מהקורס שלא גמרת.
אתה – והחיפוש אחרי האמת האישית שלך, המקוריות, הרצון להיות ולהרגיש מה שאתה באמת – לשבור מוסכמות ומחיצות.
אמרי שלנו – של כל אחד מאתנו במשפחה. שאהב וכאב אותך, את הקשר אליך, בדרכו שלו, וקיווה ורצה עוד קצת ממך – אבל גם הקצת הזה כבה, איננו.
רחלי
