אסתר שוויגר (לבית וייסברג)

20.4.1920 – 30.1.2013

בת זוג לאיזיא. לנעמי, אברהם ודינה. ממייסדי שמיר.

נולדה ברומניה ב-20.4.1920,

נפטרה ב-30.1.2013.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אסתר עלתה לארץ מהולנד, שם הייתה מדריכה וראש קן השומר הצעיר, ב-12.10.1949. עוד בחו”ל למדה הוראה בסמינר למורים, ובארץ עברה קורס מטפלות ילדים בסמינר הקיבוצים.

בארץ נישאה לאיזיא ונולדו להם נעמי, אברהם ודינה. בשמיר עבדה בחינוך, במטבח, כמחסנאית מכלת ובמפעל האופטיקה. הייתה חברה בוועדות המינויים, המוסד החינוכי והוותיקים, וכתשע שנים לסירוגין ריכזה את ועדת הבריאות.

יהי זכרה ברוך!

סבתא אהובה שלנו,

אז זהו, את נפרדת מאתנו ומצטרפת לסבא – ויותר, כבר אף אחד לא יאמר לנו: “זיס שלי, מתוקה, נהדרת, אין כמוך בעולם, ממה שיינה, ממקו” ועוד כאלו מילים ספק ביידיש ספק בעברית – ספוגות טונות של אהבה. וגם איש כבר לא יאמר לנו: “זול מר זם פר דיר קופ” כאשר הוא מחבק אותנו כשכואב לנו או עצוב, בעוד הוא רוצה בכל מאודו לסלק את כאבנו – לשאת בו עבורנו – זו היית רק את.

ואפילו שכבר מזמן לא שמענו מילים אהובות אלה – הרגשנו איפה שהוא שהן בתוכך ורק לא מצליחות לצאת, וזה היה כל כך עצוב אבל לפחות יכולנו עוד לגעת בך, לחוש את ידייך החמות והרכות שהמגע שלהן לא השתנה, לנשק אותך ואף מדי פעם לזכות בנשיקה ממך.

קראתי לפני זמן מה שהדבר העצוב ביותר באובדן הורים הוא שיותר אין מי שיאהב אותך, יתפעל ממך, ויחשוב שאתה הכי בעולם בלי שתצטרך אי פעם להוכיח זאת… וזה היה כ”כ נכון אתך. אבל יישארו אתנו תמיד הזיכרונות הטובים, הרגעים החמימים, האהבה, הרגישות הנוגעת, הכנות והחיבור החזק שבינינו שאפילו המוות לא ינתק.

אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך תמיד.

דור, נטע, מיכל, אמא ואבא