אסתר שולר

תרמ”ב – תשנ”ה
1882 – 1955

אמו של חיים שולר.

נולדה ברומניה ב-1882 נפטרה בקיבוץ רשפים ב-1955.

אבא נולד בבקאו, רומניה, להוריו לייב ושרה. במקביל לחינוכו המסורתי למד בבית ספר תיכון, ובנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית והשתתף במגביות של הקק”ל.

אמא נולדה ב-1882 בברלד, רומניה, להוריה חיים וחנה. היא קיבלה חינוך מסורתי ולמדה גם בבית ספר תיכון.

ב-1905 נישאו אבא ואמא והקימו את ביתם בבקאו. במשך השנים נולדו להם שישה בנים (לצערה של אמא – אף בת…). היה זה בית יהודי חם, מסורתי אך לא קיצוני. אבא שנא את אלה שהפכו את הדת קרדום לחפור בו.

אבא עמל מבוקר עד ערב לפרנסת המשפחה כמתווך במכירת תבואות האיכרים לבעלי טחנות הקמח בעיר. אמא עסקה בעבודות הבית האין-סופיות – בישול, כביסה, תיקון לבנים וגרביים, וניקיון. שני החדרים שבהם גרנו היו תמיד מסודרים וממורקים. “עוני מבריק” היינו אומרים. בשעות הערב עוד הייתה עוזרת בהכנת שיעורים לילד הזקוק לכך, כשטוב ליבה קורן מעיניה היפות.

בשעות רצון היה אבא נותן את קולו היפה בשירה, וכולנו היינו מצטרפים אליו. הוא נהג לומר לנו: “ילדים, למדו את השירים הללו, הם מיטב הירושה שלי…”. הוא היה בעל חוש הומור ואהב לשמוע ולספר “ויצען”. בביתנו אפשר היה למצוא עיתון לילד היהודי ועיתון יהודי-ציוני למבוגרים. כשגדלו אחינו הפך ביתנו לבית שומרי, והאחים המבוגרים היו בין מייסדי הקן בעיר. בזמן המחתרת שימש ביתנו לא-פעם כבית ועד לבוגרי הקן.

השואה לא פסחה על ביתנו: אחי הבכור ואשתו הוגלו לטרנסניסטריה, משם לא שבו. בתם רותי, שניצלה, עלתה ארצה עם הסבים, הוריי, ב-1951, והגיעה לשמיר. זמן קצר לאחר עלייתם חלה אבא. החודשים הספורים שבהם חיי בשמיר, עד שנפל למשכב, היו ימיו המאושרים ביותר, הגשמת חלום נעוריו. בקיץ 1952 נפטר.

אחרי מות אבי חלתה אמא, ובשלב מאוחר יותר עברה לרשפים, שם נפטרה ב-1955.

הורינו היו צנועים, ישרים, נקיי כפים ואוהבי ציון. טרודים היו כל החיים ביצירתם – גידול ששה בנים לתורה, לעבודה ולמעשים טובים.

זכרם יהיה עמנו לעד.

חיים שולר