13.1.1946 – 7.2.2016
בנם של אטי ודוּדיק, אח ליזהר וכרמית. בן זוג לברברה, אב למיכל, מעין ונועה. חבר בקבוצת “רימון”.
נולד ב-13.1.1946,
נפטר ב-7.2.2016.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
ארנון נולד בינואר 1946, בן לדודיק ואטי, ממייסדי הקיבוץ, ואח בכור ליזהר ולכרמית. חבר בקבוצת “רימון”. בשנת 1971 נישא לברברה והם הולידו את מיכל, מעין ונועה. ארנון היה ידוע כאיש משפחה אוהב ומעורב, גם כבן מסור להוריו המתבגרים וגם כאבא משקיען, שזכור כך עד היום לבני הקבוצות של בנותיו ולהוריהם.
לאחר סיום לימודיו במוסד, בשנת 1965, יצא ארנון לשנת י”ג בתנועה. אחרי השחרור מהצבא החל לעבוד במטע ובפרדס, ובהמשך ריכז את גידול האבוקדו בשמיר. לאחר הקמת שלא”ג הצטרף לצוות המפעל כמחסנאי ואחר כך – עד מחלתו האחרונה – עבד במחלקת המוצר המוגמר של החברה. בד בבד היה חבר בוועדות שונות, ובמיוחד זכורה תרומתו ל”ימי הילד” האחרונים שהתקיימו בשמיר, שבארגונם השתתף בתכנון ובמעשה.
בתיקו האישי של ארנון בארכיון מצאתי מכתב שנשלח משמיר לקרן הקיימת ביום הולדתו החמישי של ארנון, ובו תרומה של סבתא שלו לנטיעת ארבעה עצים על שמו. זו הייתה תרומה מקובלת בימים ההם, אבל היא גם קלעה בדיוק למה שארנון אהב ולתחביבו העיקרי כמבוגר. הוא אהב מאז ומעולם לטייל ולתור את שבילי הארץ וצמחייתה, והתעניין מאד בארכיאולוגיה, גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא עבר קורס מדריכי טיולים במכללת תל-חי, והיה חבר פעיל בקבוצת מטיילי שמיר. מי שזכו לטייל אתו פגשו אדם משכיל ורחב אופקים, שאהב להתחלק ולשתף בשפע ידיעותיו. גם כשחלה עשה כל מאמץ להמשיך ולטייל, ולא ויתר למרות הקושי שהיה כרוך בכך. הוא השתתף בקורסים שונים במכללת תל-חי, וגם על כך לא ויתר למרות מחלתו.
עם השנים, ובגלל מצב בריאותו, התרחק ארנון מפעילות בקהילה, אך הוא נשאר בעל דעות ברורות ועין בוחנת ביחס למתרחש בקיבוץ. נזכור אותו בחיק משפחתו החמה, כאיש ספר ולימוד, וכחבר יקר שנולד כאן וחיי בינינו חיים מלאי טעם ועניין.
אנו משתתפים באבלם של ברברה, מיכל, מעין ונועה, הנכדים, ויזהר וכרמית ומשפחותיהם.
יהי זכרו של ארנון ברוך.
