אשר כגן

17.3.1953 – 10.2.1972

בנם של סלי ומשה, אח לנאווה ומיכה.

נולד ב-17.3.1953, נפטר ב-10.2.1972.

קבור בחלקה המערבית.

מויש! טפיחה קלה על הכתף – מה נשמע אבא!

נקטף בננו. אין אל מי לזעוק – אין על מי להתאונן.

היית בן טוב לנו, למשפחה ולקיבוץ. היית רע לחבריך בני קבוצת “זית”.

חלומות שנגנזו. רצית להידמות לנשרים בשמים ולהתחרות בהם.

מגיל צעיר עקב הראש המתולתל אחרי המטוסים והתעמק בחוברות של חיל האוויר.

אהבת את הטבע, וחיפשת שבילים בהרים סביב לנו. אהבת את קדמוניות ארצנו והיית לי לעזר בחשיפת סודותיה.

היית ברוך כישרון לציור. פחדת לצייר פן המוות, הקוטל כישרונות צעירים בשדה הקרב, יפגע בך. נשאר לנו כל כך מעט ממך.

מויש! – מה נשמע?! וכבר אתה מסתובב בין המכונות במפעלנו החדש ומתעניין בכל. ובערב את מספר לנו על עבודתך בתנועה בקן חדרה. על הטיולים שטיילת ועל תוכניות, תוכניות…

ולמחרת, אחרי יום עבודה בקיבוץ, אתה אומר שלום להוריך, לנאווה ולמיכה, וחוזר לעבודתך בתנועה, ואותו ערב הטלפון המבשר רעות – יצאנו לחפש אותך.

שלושה ימים של תקווה שאתה חי. אבל הגורל רצה אחרת: מצאנו אותך פתאום בנוף בראשית, כשמעל, בשמים, נשרים.

נשארנו עם זיכרונות, עם קומץ תלתלים ועם תלולית עפר.

אמא ואבא