ברוריה אפרים

כ”ו אב תרפ”ב – כ”ב אייר התש”ע 
20.8.1922 – 6.5.2010 

בת זוג ליצחק אפרים (פרוים). אם לחיה ודודו. ממייסדי שמיר.

נולדה בבסרביה ב-20.8.1922,

נפטרה ב-6.5.2010.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

ברוריה נולדה בבסרביה ב-1922. בשמיר הכירה את יצחק אפרים (פרוים) והם הקימו משפחה ונולדו להם חיה ודודו. בהמשך נולדו גם נכדים, לשמחתם.

בשמיר עבדה ברוריה בעיקר במלאכות שנשמרו לנשים, רוב הזמן בחינוך או במטבח. שנים ארוכות הייתה המטפלת של קבוצת “אורן”. היא זכורה לכולנו כאישה נעימת סבר וידידותית לכולם.

ברוריה ופרוים היו משפחה שתקנית וסגורה, ועם זאת יחסיהם עם שכניהם וחבריהם הקרובים היו חמים מאד. במשך כל שנותיה בקיבוץ הייתה ברוריה חיילת אמתית ומסורה לדרך הקיבוצית ולאורחות החיים במקום. מעולם לא התבלטה אך גם לא דרשה דבר לעצמה. חיילים אלמונים כמוה הקימו קיבוץ לתפארת ונשאו בעול ככל שיכלו.

ב-15 השנים האחרונות הייתה ברוריה דיירת קבועה ב”סביון” וגם שם השרה אופייה הנוח והנעים אווירה טובה סביבה.

יהי זכרה ברוך!

איציק כהנא

אמא,

בימים האחרונים, כשהרגשתי שהפרידה ממך מתקרבת, החלו לעלות בראשי זיכרונות, מחשבות ורגשות הקשורים אליך.

אני זוכרת אותך – אמא שלי – אשה קטנה, צנועה, עדינה וישרה. תמיד שקטה ודואגת, תמיד מחפשת מה לעשות כדי שהכל בסביבתך יתנהל על הצד הטוב ביותר. כמעט איני זוכרת אותך מתרגזת או מרימה את קולך. אולי רק פעם או פעמיים הרשית לכעס להציף אותך ולבטאו.

אני זוכרת עיסוק באפייה מוקפדת ומיוחדת כשאת מתפרסמת בכל המשפחה בעוגיות שלך, ואפילו במרחביה מתכוניך נעשים מבוקשים. אני זוכרת עבודה שקדנית ומתמידה בגינה, דירה קטנה, מטופחת וחמימה, ותמיד איזה ספר ליד מיטתך.

אחר כך הגיעו הנכדים, ואת מאושרת וכמעט לא מאמינה שכל הטוב הזה קורה לך.

בשנתיים האחרונות סבלך היה גדול מנשוא. היה לך קשה להתגבר על המשבר של לכתו של אבא. והנה את הולכת מאתנו בענווה ובדומיה. אני נפרדת ממך בעצב, אך גם באמונה שהחום והטיפול המסור שהעניקו לך אוהביך במשפחה ובקיבוץ ביטאו את כל מה שהיית ראויה לו תמיד.

חיה