ברל (דב) גרשקוביץ

22.5.1918 – 18.2.1985 

בן זוג להדסה, אב לעירית וחנה. ממייסדי שמיר.

נולד בקישיניוב שברומניה ב-22.5.1918,

נפטר ב-18.2.1985.

קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בשמיר.

ברל, חברנו הטוב, נולד בקישיניוב בבית יהודי פשוט, הצעיר מחמישה אחים. הבית נאבק בקשיי קיום יום-יומיים: אב חולה שאינו מצליח לפרנס את משפחתו, אם המכסה בקושי על העוני בבית ובנים הנרתמים מגיל צעיר לסייע בכלכלת המשפחה. אבל הרוח בבית טובה, נעים להיכנס לבית זה. כך למד ברל מגיל צעיר לשאת בעול, לא להירתע מעבודה קשה, לא להתאונן. על חברות בקן “השומר הצעיר” לא ויתר, גם לא על הגשמת החלום הציוני.

ברל היה מהראשונים בגדוד התנועתי שיצאו להכשרה חקלאית ביאסי, ומיד הצטיין שם בחריצותו ובמרצו. שם גם הכיר את הדסה, ואהבתם ונאמנותם ההדדית נשמרו עד יום מותו. הם עלו ארצה ב-1939, באניית מעפילים, והגיעו ישר לשמיר.

ברל ידע לתת ביד נדיבה מסירות ואהבה לסובבים אותו, לקיבוץ וכמובן למשפחתו, לעירית וחנה בנותיו ולנכדים שהספיק להכיר. הוא נפטר אחר ייסורים קשים של שנים, כשהדסה סועדת אותו עד יומו האחרון. על קברו בשמיר ביטא יוסף את הרגשת כולנו:

חזרת אלינו, ברל,

כך, בארון.

חזרת למקום שבנית ואהבת, חזרת לעולמים.

מראשוני העושים במלאכה היית, מראשוני הבונים.

פילסת לך דרך ברצון עז ומאמץ ללמוד, ללמוד בכל הכוח.

כך בנית את שמיר, את הבית, מראשית בואנו לכאן ועד שהנסיבות אילצוך להיפרד

מאתנו,

להיפרד זמנית.

אנו זוכרים אותך בכל היסודות, בכל הבתים,

אנו זוכרים את המסירות, האחריות והעמל משחר עד ערב,

כך נזכור אותך ברלה,

ויש רבים מאתנו הזוכרים אותך מהנעורים:

בלורית צהובה ומקורזלת, חיוך שובבי,

והילוך חתולי – ברלה.

יהי זכרו ברוך!