גוּצֶא (אריה) שניאור

ו’ באלול תרע”ג – י”ז בכסלו תשנ”ג 
16.9.1915 – 14.12.1992 

ממייסדי שמיר.

נולד ביאסי שברומניה ב-ו באלול תרע”ג, 16.9.1915,

נפטר בי”ז בכסלו תשנ”ג, 14.12.1992.

קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

 

גוצא, חברנו הטוב, היקר והאהוב,

נולד בספטמבר 1915 ביאסי שברומניה. כשהיה בן שלוש נפל בבית, ועינו נחבלה בפינת השולחן. הסיעו אותו למנתח-מומחה בווינה, אך לא הצליחו להציל את עינו והוא נאלץ לחיות עם המגבלה הקשה כל חייו. למרות זאת היה אופטימיסט מושבע, שופע הומור טוב ומקרין רוח טובה ואהבת הבריות.

בגיל בר המצווה הצטרף גוצא לתנועת “השומר הצעיר” ונשאר חבר תנועה מסור ונאמן עד יום מותו. ב-1939 עלה לארץ באניית המעפילים “קטינה”, והצטרף לקיבוץ “יסעור” שישב אז במגדיאל ונאבק בחוסר עבודה מייאש. קשה לומר שהיה שם משק, אבל רכז משק היה – וזה היה גוצא. לאחר שהקיבוץ עבר לתחנה זמנית נוספת בקרית מוצקין, יצאו החברים לטיול שבת ונקלעו לשטח אימונים בסביבת תל-כורדני. גוצא ספג אז כמה קליעי “טוטו” בבטנו, ורק בנס ניצלו חייו.

גוצא חי בקיבוץ חיים ערכיים מלאים והיה מעורה בכל תחומי החיים. בשיחות הקיבוץ הוא לא חשך גם דברים קשים של ביקורת נוקבת, אך מפיו נתקבלו הדברים ברוח טובה ואיש לא נעלב. הוא היה איש של שיחות רעים ליד שולחן האכילה, וזכה בצדק בתואר “יושב ראש הפרלמנט” של חדר האוכל.

גוצא מילא תפקידים רבים בקיבוץ ומחוץ לו. היה מנהל הסניף של “קואופרטיב הגליל העליון” בתל אביב, ושנים אחדות ניהל אדמיניסטרטיבית את בית הקיבוץ הארצי בתל אביב, שם זכה להערכה רבה מפעילי התנועה.

גוצא לא הקים משפחה משלו, אך אהב מאד ילדים והם החזירו לו אהבה. הוא קיבל את התואר ה”רשמי” של חתן פרס נובל מטעם חברת הילדים ואת אות “ידיד הילדים”. בין נימוקי ועדת הפרס היה גם זה: “תמיד נותן דבש ושוקולד לילדים”. צעירי הקיבוץ גם הם העריכו אותו, חיבבוהו ואהבו לעבוד במחיצתו.

גוצא היה שכן שלנו במשך שנים רבות, והקיר שחצה בין דירותינו מעולם לא היה מחיצה כי אם גשר של ידידות חמה. בילוי השבת של השכנים אצל גוצא היה כל השנים מפגש חברתי חם ותוסס, שהו נהגנו ללבן את הבעיות הגדולות והקטנות של העולם הגדול, של ארצנו הקטנה ושל הקיבוץ. “בית הקפה של שבת בצהרים” אצל גוצא נסגר לדאבון לבנו עם גילוי המחלה האכזרית שפגעה בו, ושממנה לא התאושש עוד.

גוצא, ידיד אהוב! תחסר לנו מאד מאד, למשפחתך האוהבת, לשכנים, לילדים ולנכדים שלנו, ולקיבוץ כולו.

יהיה זכרך ברוך!

ווּמי

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן