גילה לזרוביץ

ו’ בכסלו תרפ”ז – ט’ בטבת תשמ”ז 
12.11.1927 – 10.1.1987 

בת זוג לאברהם, אם לרון, ולענת בתו של אברהם.

נולדה בניו יורק ב-ו’ בכסלו תרפ”ז, 12.11.1927,

נפטרה ב-ט’ בטבת תשמ”ז, 10.1.1987.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר

גילה נולדה בניו יורק למשפחת רוזנר, משפחה ממוצא מזרח אירופי, וצמחה ופרחה עם החבורה התוססת של נוער המתגייס נגד כל עוול ואפליה באמריקה ובעולם. רק טבעי היה שגם השכלתה ועיסוקה – עבודה סוציאלית – יופנו לתחום המעורבות האישית. לאחר פעילות בתנועה הציונית-סוציאליסטית עלתה ארצה ב-1959, ומיד התחילה בעבודה ובהדרכת עובדים סוציאליים.

ב-1968 הצטרפה לקיבוצנו, בהקימה את משפחתה עם אברהם ועם לידת בנם רון. החיים המשותפים של גילה ואברהם שפעו חמימות והבנה, והיו קרקע פורייה לגידולם של רון וענת. היא עבדה בייעוץ בתחנת “אורנים” ובקיבוצי הסביבה. בגיל 52 החלה, לצד עיסוקיה הרגילים, ללמוד ציור באולפן לאומניות בתל-חי, ובזאת נפתחו בפניה אופקים חדשים. היא השקיעה יותר ויותר מזמנה, ממרצה ומכוחות נפשה בציור בטכניקות שונות. אקוורלים, שמן, הדפסה, חריטה בנחושת, פיסול וחיתוך בעץ – דבר שהצריך בנוסף לכשרון גם עבודת כפיים לא קלה. את זמנה חילקה בין עיסוקה באמנות לבין העבודה במפעל האופטיקה.

גילה הייתה מטבעה אדם אופטימי ושופע הומור, סגולות שעזרו לה בהשתלבות בחיי הקיבוץ. השפעה מובנת הייתה לה ב”חבורה האמריקנית” שהתגבשה בקיבוץ, בהיותה הקשישה שבהם.

התערוכות שהציגה בקיבוץ ובבית הקיבוץ הארצי זכו בהערכה והתפעלות, והיא אף התקבלה כחברה בארגון הציירים והפסלים של התנועה הקיבוצית. והנה ראינו אותה קורנת ופורחת בפתיחת תערוכתה המרשימה “ירושלים בשחור לבן”, ולמחרת – אסון, תאונה!

הכל נקטע…

המומים עמדו חברי הקיבוץ ומכריה הרבים, כואבים ומיותמים נותרו אברהם, רון וענת.

עיזבונה האמנותי ואלבום תחריטיה שיצא לאור לאחר מותה ינציחו את זכרה הברוך.