דוד יהודאי

18.5.1916 – 14.4.1985 

בן זוג לז’נטה, אב לניר ואלי. ממייסדי שמיר.

נולד בטרגו-אוקנה שברומניה ב-18.5.1916,

נפטר ב-14.4.1985.

קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

דוד נולד בארגו-אוקנה, עיירה ליד בקאו, רומניה, הבן הצעיר במשפחה בת תשעה ילדים. בגיל שנתיים התייתם מאביו, והאחים והאחיות אומצו על ידי קרובי משפחה. גם דוד עזב בגיל חמש את בית אמו, ונע ונד בין בתי קרוביו ואחיו הבוגרים. מגיל 12 עבד לפרנסתו, אך לא הפסיק ללמוד.

בגיל 14 הצטרף תנועת “השומר הצעיר” וזה היה, לדבריו, מפנה מכריע בחייו וגורם שעיצב את אישיותו והשקפת עולמו, והוליך אותו תוך מאמץ עצום לארץ ולקיבוץ. ב-1939 עלה ארצה באניית מעפילים והגיע לקיבוץ “יסעור” שישב במגדיאל. עם רוב חברי הקיבוץ עבד בפרדסים ובפלוגות עבודה במקומות שונים בארץ.

דוד התגייס לפלמ”ח ב-1944 והשתייך לפלוגה ו’ שמרכזה היה בעין חרוד. בין יתר התפקידים והפעולות שבהם השתתף היה גן “ליל הגשרים”. 14 מחבריו נפלו בגשר א-זיו, והוא עצמו נכלא בכלא עכו.

ב-1947 ב-1947 חזר דוד הביתה, לעבודת הכפיים שבה ראה ערך עליון, למשפחתו – ז’נטה, ניר, אלי ויגאל. עליהם, ובמשך השנים גם על הכלות והנכדים, הרעיף את הדאגה והטיפול שנמנעו ממנו בילדותו העשוקה.

בקיבוץ היה פעיל בשטח הביטחון והמשק, וריכז את ועדת החינוך, הוועדה הפוליטית ועוד. בשנים 1956-1953 גויס לפעילות בסניף מפ”ם בחיפה. -1958 החל לטפל בכוורות שהיו אז בשמיר כחלק מענף המטע, ומאז נקשר לדבורים. פעמיים שיקם את המכוורת: אחרי ההפגזה הסורית ואחרי הריסתה בידי המחבלים. הוא נתן למכוורת תנופה ועיצב אותה למפעל “גליל” כפי שהוא היום.

בשנים 1973-1970 יצאו דוד וז’נטה לפעילות בסניף מפ”ם בירושלים, בה השקיע דוד ממרצו ותבונתו. כשחזר הבייתה היה זה כמובן למכוורת, שאליה חזר גם לאחר שעבר ניתוח לב ב-1977, ובה עבד עד לשבועות חייו האחרונים.

חייו עתירי המאבקים וברוכי המעש נסתיימו. נדם איש קיבוץ תוסס ומפעיל, השתתקו השיר, ההומור והשיח הקולח, התייתמה המשפחה מאוהב מסור.

זכרו יהיה שמור לעד בצרור חיינו.