16.2.1930 – 8.12.2007
בן זוג לטובה. אב לדפנה, אסנת (אוסי) ואורן.
נולד בסופיה שבבולגריה ב-16.2.1930,
נפטר ב-8.12.2007.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בשמיר.
דן נולד בסופיה שבבולגריה ב-1915, להוריו בוקה ויצחק. כנער הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ועלה לארץ עם עליית הנוער ב-1948. הוא התקבל לחברות בשמיר ב-1950.
בשמיר הקים דן משפחה עם טובה, וזכה לגדל איתה את דפנה, אוסי ואורן, ואף ליהנות מנכדיו כל עוד המחלה אפשרה לו זאת.
בקיבוץ עבד דן תחילה בענפי השדה. לאחר שאיבד את ידו בתאונת עבודה קשה הקדיש את עצמו למלאכת הנהיגה, ועבד כנהג מקצועי במוסד החינוכי בעמיר. הוא היה נהג בריאות בשמיר ובמשך שנים היה גם נהג האמבולנס המקומי. חברות קיבוץ לא-מעטות זוכרות אותו כ”שותף” ללידת ילדיהן, בהיותו הנהג שהסיע אותן במסירות לחדר היולדות.
דן כיהן בכמה ועדות: בטיחות, נוי, עבודה, ועדת מחצית היובל. הוא היה גם סדרן עבודה בתקופה שבה מילוי התפקיד היה כרוך בקשיים רבים. במסגרת תפקידיו בוועדות הבטיחות והנוי גילה מעורבות רבה ודאגה לנעשה בתחומים אלה בקיבוץ, והתריע מדי פעם בעלון על מחדלים וחוסר התייחסות רצינית של מוסדות בקיבוץ לדברים שלהם העניק חשיבות רבה. את רשימותיו בעלון נהג לעטר ברישומים נאים, בהיותו חובב ציור ואסתטיקה.
אהבתו ליופי ולחזות הקיבוץ הביאה אותו גם לעבוד במשך כמה שנים בענף הנוי, למרות מגבלת נכותו. במסגרת דאגתו לחזות הקיבוץ הוא אף פרסם רשימה בעלון לקראת חג חצי היובל, ובה הציג את תפיסתו ביחס לעיצוב הכניסה לקיבוץ וחזה בדמיון מפתיע את הצורה שבה נעשה הדבר לאחר שנים. דן עסק גם בתחביבים יצירתיים כציור ופיסול, והטביע את חותמו בנוף המקום ביצירת הפסיפס שעל קיר חדר האוכל, שביצירתו היה שותף פעיל למשה כגן. פסיפס זה הועבר לימים לקיר הצופה אל בית סביון, שבו שהה דן שנים ארוכות כשגופו בגד בו. הפסיפס מהווה עד היום תזכורת יפה לימים שבהם היה דן שותף פעיל, אחראי ומסור בהוויית הקיבוץ.
יהי זכרו ברוך!
אבא יקר שלנו
עכשיו הגיעה השלווה.
בשנים האחרונות נאבקת ונלחמת והצלחת לשרוד ולעבור מצבים ומשברים לא פשוטים. ההתמודדות עם המחלה בתחילת הדרך לא הייתה פשוטה. מאדם בריא, יוצר, עובד ונוהג, שמסתדר עם הכל למרות הנכות הפיזית, פתאום כך באמצע החיים הפכת להיות תלוי באחרים. ואתה מעולם לא רצית להיות תלוי באף אחד.
לאורך כל שנות המחלה אמא טיפלה בך במסירות טוטלית. אנחנו מאחלים לכל אחד ואחת מאתנו שכך יטפלו בו בעת הצורך. בהתחלה היו גם הקושי הפיזי וההתארגנות למצב החדש של ניידות, והכל כדי להקל עליך כמה שיותר. אלה היו שנים קשות שבהן כל המשפחה ובייחוד אמא היינו צריכים להתארגן ולהסתדר עם מציאות חדשה וכואבת.
לאורך כל שנות ילדותנו תמיד היית שם בשבילנו. לבוא להרגיע אותנו באמצע הלילה, להקריא סיפור לפני השינה, וכמובן טיולי הטבע הרבים שאתה ואמא לקחתם אותנו אליהם. בכל אותן שנים המשכת ליצור, וחלק מעבודותיך מלוות אותנו כבר שנים: הצבי בבריכה, החסידה במשק החי, הפסיפס שייצרת עם משה כגן. וכמובן פסלי המתכת בגינה וכל פסלי העץ. הצד האמנותי היה כל כך חזק אצלך, שגם דפנה וגם חלק מנכדיך ירשו אותו.
כשאורן נולד זרחת, פרחת. היית בעננים. לא פספסת דבר ממנו. נשמת אותו. בנית לו דברים מופלאים מעץ, צעצועים למיניהם, רכבות, טרקטורים ומכוניות. כל המשפחה עטפה וחיבקה אותו. ואורן כל כך מזכיר אותך בדמיון הפיזי, הגובה וההליכה האצילית, באופי המיוחד של העזרה לזולת, הסבלנות, התמיכה, החום והכבוד לאדם.
שוחחנו עם הרבה אנשים וכולם ציינו איך ידעת במשך כל השנים לעזור, להקשיב ולתמוך, בעיקר במסגרת עבודתך כנהג אמבולנס. תמיד ידעת איך לכבד ולטפל בנוסעים שלך, דאגת שדבר לא יחסר להם.
אבא – ישנם רגעים שנחקקו לכל אחד מאתנו בזיכרון. אוסף המקטרות המרשים שלך שהיה מסודר בבית, טקס הדלקת המקטרת, נגינת המפוחית, ופה ושם בדיחות סרקסטיות שגרמו לנו להסמיק.
אתה ואמא גדלתם שלושה ילדים ומעולם לא החסרתם דבר מאתנו. גם בשנים שבהן היו לנו משברים לא פשוטים, תמיד אתה ואמא ידעתם לתמוך, לחזק ולעזור. הספקת לתת לנכדיך תמיד חום ואהבה, והם למדו לחיות ולקבל אותך גם במצבים הקשים.
אנחנו רוצים להודות בשמך, אבא, ובשם כל המשפחה, למלאכים בלבן בסביון, שהיו אתנו בטוב וברע, ברגעים שמחים ועצובים, אבל תמיד המשיכו לטפל בך במסירות רבה ולא לשכוח את כבוד האדם. תודה גם לכל הצוות הרפואי ולד”ר עזר על הטיפול המסור, העזרה והתמיכה.
קשה להיפרד, אבא. אנחנו מבטיחים שנטפל באמא.
היו לנו זכות וכבוד לגדול עם אבא כמוך. נוח על משכבך בשלום.
אוהבים ומחבקים אותך,
ילדיך
