הדסה גרשקוביץ

3.6.1919 – 23.10.2000 

בת זוג לחיים. אם ליעל, מירה ואסתי. ממייסדי שמיר.

נולדה בחוטין שברומניה ב-3.6.1919,

נפטרה ב-23.10.2000.

קבורה בחלקה המזרחת בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אמא נולדה ב-1919 בחוטין שברומניה למשפחה בת שבעה ילדים. לאחר הפרעות באוקראינה עברו לצ’נוביץ’, שם נפטר האב והאם פרנסה את משפחתה מהשכרת חדרים ועבודות ניקיון. הילדים הגדולים הלכו ל”השומר הצעיר”. אמא ספרה בגאווה פעמים רבות איך נגררה אחריהם כבר בהיותה בת שבע, ומאז הייתה גם היא בתנועה.

אמא עלתה לארץ ב-1939 עם חברי “יסעור” ויחד אתם הייתה במגדיאל ואחר כך בשמיר הישנה. כשאבא עלה עם הפלוגה הראשונה להתיישבות בשמיר אמא נשארה עם התינוקת (אני) והצטרפה רק כאשר הובאו לכאן הנשים והילדים.

אני זוכרת אותה עובדת במטבח הילדים או בתפירה במחסן, תמיד בזריזות ובחריצות. את שעות הפנאי הקדישה לקריאת ספרים, שהייתה אהבתה הגדולה. ב-1959, כאשר לא יכלה יותר לסבול את האיום שבגבול הסורי, יצאה אמא לשנות נדודים ארוכות. החרדה הייתה חזקה ממנה ולא הרפתה ממנה עד ימיה האחרונים. שנים ארוכות חייה בדירות שכורות, מפרנסת את עצמה מתפירה, באה לבקר אותנו מדי פעם, ביקורים חטופים בסופי שבוע. בשנת 1970 הצטרף אליה אבא ואז הייתה מאושרת. סוף סוף יכלה להטיל עוגן ולחיות חיים שיש עמם ביטחון. זאת למרות שהמילה בית התקשרה אצלה תמיד עם קיבוץ שמיר, והיא ראתה את עצמה בחלק בלתי נפרד משמיר, מין חברת קיבוץ בגלות.

בכל שיחת טלפון הייתה שואלת לשלומם של כל חבריה. את הקשר אתנו, משפחתה – הבנות והנכדים, שמרה בעיקר בעזרת טלפונים וביקורים שלנו אצלה. העובדה שלא הייתה מסוגלת לבוא לחיות עמנו בשמיר אחרי פטירתו של אבא מנעה ממנה את האפשרות לחיות בחיק המשפחה. שכניה הקלו על בדידותה ככל יכולתם וטיפלו בה במסירות גם ברגעים קשים. בשנים הארוכות של מחלתו של אבא טיפלה בו במסירות אין קץ, ולא באה בטענות לגורלה כששוב מצאה את עצמה בבדידות.

אמא הייתה אשה עצמאית מאד שידעה להעסיק את עצמה. היא עבדה בתפירה בבית וקראה הרבה, ובכך מילאה את חייה עניין. עד ששוב היכה בה הגורל, והיא איבדה את ראייתה. עם אבדן זה חשך עליה עולמה תרתי משמע. היא ניסתה להיאבק בגורל, וכשהבינה שבמלחמה זו לא תנצח החליטה שאין טעם לחייה.

מאותו יום חלפו עשר שנים שבהן הבהירה לנו בדרכים רבות שאינה רוצה לחיות יותר. גם אם לפעמים נראה היה שהשלימה עם גורלה, וגם אם נהנתה מאד מנכדיה ומהנינים, בכל זאת לא ויתרה על זכותה לקבוע לעצמה את גורלה.

אמא – אשה טובה וחכמה, בעלת אופי עצמאי, לוחמת עקשנית שכל חייך הסתפקת במועט וחיית בצניעות.

נוחי בשלום על משכבך.

מכולנו – עירית, חנה וכל המשפחה