ל’ אב תש”י – כ”ה בתשרי תשל”ד
25.8.1949 – 21.10.1973
בנם של ציפורה ומנחם, אח לתמר ושרה.
נולד בשמיר ב-ל’ אב תש”י, 25.8.1949.
נפל במלחמת יום הכיפורים בסיני, בכ”ה בתשרי תשל”ד, 21.10.1973.
הובא למנוחת עולמים בשמיר ב-6.5.1974.
בן 24 בנופלו.
זאביק, בננו האהוב!
נולדת במזל מלחמות, בתום מלחמת השחרור.
לחמת כשריונאי ונפלת בקרב על “מיזורי” בעת שמירת ראש הגשר על יד התעלה, כשאתה רק בן 24 וכל החיים עוד לפנייך.
רגיש ועדין נפש היית, אוהב אדם ומוכן תמיד לעזור לאחרים, לא מוכן ללכת בתלם ולקבל פתרונות קלים ומוכנים. תמיד נאבקת בלי פשרנות לחיפוש ועיצוב האישיות וה”אני” העצמי שלך. כושר החשיבה, רעיונותיך המקוריים, דמיונך היוצר באו לביטוי במשחק שהמצאת – “משחק הכנות לדינמיקה קבוצתית”…
עושר עולמך הפנימי, לבטיך וגם קשרך האמיץ לבית ולמקום הולדתך נחשפו לעינינו ולעיני חבריך לאחר נפילתך, את נטלנו לעצמנו את הזכות להציץ לתוך יומניך:
“… אני חש רטט מוזר בקצות אצבעותי אשר מוביל אותי לכתיבה יוצרת…”.
“… בדרך לשמיר חשתי בערגה חזקה לעבר, שקושרת אותי למקום שהוא שורש החיים שלי – ואני קשור אליו…”.
“… אני אוהב את הסלעים המאיימים ליפול, את מי הירדינון הזורמים לאי-שם, אני אוהב את האנשים ובעיותיהם, ואת משפחתי…”.
וביומן המלחמה שנשאר בטנק:
“המלחמה נראית לי כאחד השלבים של הטיפשות האנושית. למרות סלידתי מהכבילות לאנשים ולחברה אשר מציקה לי תמיד, התגבשה אצלי הרגשת השייכות לעם ולמדינה, ואני נוהג ללכת עם החברים עד הסוף… עד הסוף…”.
