ז’נטה (יפה) יהודאי

ט”ו בתשרי תרע”ה – ל’ בתשרי תשנ”ג 
5.10.1915 – 27.10.1992 

בת זוג בנישואים ראשונים למנו, בנישואים שניים לדוד. אם ליגאל, ניר ואלי. ממייסדי שמיר.

נולדה בברלאיה שברומניה בט”ו בתשרי תרע”ה, 5.10.1915,

נפטרה ב-ל’ בתשרי תשנ”ג, 27.10.1992.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

ז’נטה לבית שילר, מוותיקות שמיר, נפטרה כשגופה מיוסר משנים של סבל, אך דעתה צלולה, עינה ערה לסביבתה וליבה יוצא לאהוביה, ילדיה ונכדיה.

ז’נטה זכורה לחברי שמיר ביופייה הנדיר, בידיה החרוצות, בחריפותה, בביקורתיות שבה ובחוש ההומור שלה. לאחר עלייתה ארצה ב-1935 עבדה בפרדסי פתח תקווה, ובשמיר עבדה שנים בלול, בחינוך ובמחסן הילדים. שנים אחדות הייתה, יחד עם דוד, פעילה בסניף מפ”ם בירושלים.

ביתם של ז’נטה ודוד היה פתוח, חם, “טעים” ושוקק חיים. הם טיפלו ותמכו באהבה אחד בשני ובבניהם – יגאל, ניר ואלי, וצאצאיהם, וכן סייעו רבות לקרוביהם הרבים שפקדו את ביתם וחשו בו בטוב ובנוח. לאחר מותו של דוד, ובעקבות מחלותיה הקשות – מה קשה היה לה לעזוב בית זה!

היא הייתה הראשונה בדיירי בית “סביון”, והתאמצה עד בסוף ךשמור על קשר עם העולם, לקרוא ספר ולא לאבד צלם אנוש.

על פרק כאוב זה בחייה כתב ניר:

…למרבה הצער – ככל שהייתה זקוקה יותר לעזרתנו ותמיכתנו בשים האחרונות, כך עבר חלק גדול של הטיפול והדאגה לרווחתה לידיים אחרות, מסורות ומיומנות, בבית ואחר כך במרכז השיקום. תמיד הייתה נכונה ועניינית מספיק לסגל לעצמה הסדרים שנעשו למענה, אך בתוכה חשה שהם נעשו מאחורי גבה ובלי לשאול אותה ולהשאיר לה את היכולת להחליט על דברים שהפכו למרכזיים בחייה.

היה קשה לראות אותה “נכנעת” לצו החברה, כשמתוך היגיון טיפולי ושיקולים ענייניים היה עליה לעזוב את ביתה ולעבור למעון החדש, בו זכתה לטיפול מסור במלוא רוחב היד והלב.

יהי זכרה ברוך!