ט”ו בתשרי תש”ז – כ”ו בתמוז תש”מ
10/10/1946 – 10/7/1980
בנם של סוזי ויעקב עופר, אח לרינה, אלדמע וחנן, חבר בקבוצת “רימון”.
נולד בשמיר בחג הסוכות, 1946.
נפל במילוי תפקידו ב-10.7.1980.
בן 34 בנופלו.
קבור בחלקה הצבאית ברעננה.
חגי נולד בחג הסוכות 1946. ילדותו בקבוצת “רימון” עברה עליו בהשפעת איימי מלחמת העצמאות, הפינוי משמיר והניתוק מההורים. כשסיים את לימודיו התגייס לקורס טייס, ואת מלחמת ששת הימים עבר בחייל האוויר. עם שחרורו מהצבא נישא ליפית, שיחד עם ילדיהם גיא ומעין מלאה את חייו באושר.
שוב נמשך לחיל האוויר, לחזור ולהשלים את קורס הטייס, ופנה לטייסת קלה ולתובלה. בחייל האוויר השתלב בתפקידי הדרכה ופיקוד, וב-1978 עבר קורס פו”מ בצה”ל.
נפל בהתרסקות מטוס הדקוטה בשעת טיסת אימונים בנגב.
חגי, אחי, היה ילד בהיר פנים ומבט, עדין נפש ורגיש לסובב אותו, לצדק חברתי ולקשיי הזולת. הוא היה אוהב אדם, כשהציע לאמץ את בניהם של אתל ויוליוס רוזנברג שהועלו על כיסא החשמל – והוא עדיין ילד – כי כאב את כאבם ויתמותם.
הוא היה אוהב שירה, פילוסופיה ומדעים מדויקים.
הוא היה ממלא את המסיבות בנגינתו באקורדיון, בגן ובבית הספר של ילדיו ובמסיבות רעים עם חבריו.
הוא היה בן דואג להוריו ואחיו – והזכירם בכל מכתב ומכתב.
הוא היה בעל אוהב, דואג ומפנק לאשתו יפית.
הוא היה אב גאה ואוהב לילדיו גיא ומעין.
הוא היה “איכפתניק” – כל משימה לקח ללב ברצינות ובאחריות, בבית וכטייס בצה”ל.
הוא היה אדם המתמודד עם קשיים – לא נכנע – ויכול להם.
הוא היה מלא תקוות ותכניות – מחזה שלא סיים את כתיבתו, פסלים שלא הושלמו, תכניות בבית ובמשפחה.
הוא ביטא את השקפת עולמו שהיא דרך חיים – חייו: “אסור להתפתות לצד המעציב, אסור להישבר, חייבים להמשיך ללחום, להמשיך לחיות”.
ועכשיו – הוא היה… חגי שלנו.
אך בליבנו – נשאר הוא לתמיד.
רינה
נוגות בכינו על מות אחינו
כוכב הלילה דעך
דעך.
אז קמנו חרש, דמעה מחינו,
לשוב, ללכת, בנתיב האח.
נתן יונתן
