חיים כנעני

ח’ בתשרי תרפ”א – ז’ בכסלו תשס”ה 
20.9.1920  – 20.11.2004 

בן זוג לליובה, אב לנחמה ואביטל. ממייסדי שמיר.

נולד בקישיניוב שבבסרביה ב-ח’ בתשרי תרפ”א, 20.9.1920,

נפטר ב-ז’ בכסלו תשס”ה, 20.11.2004.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

חיים עלה ארצה ב-1945 וגדל ב”תל אביב הקטנה”. לשמיר הצטרף ב-1945 בעקבות קשרים משפחתיים, ונישא לליובה.

ברוב שנותיו בשמיר עסק חיים בהוראה, על בסיס ידע שרכש לא באוניברסיטאות אלא באופן עצמאי, בזכות סקרנות ולימוד שאינם יודעים שובע. תלמידיו חשו בשפע הרב של ידיעותיו ובייחוד את היכרותו עם הארץ ואהבתו לה. הוא נשא בתפקידים רבים בקיבוץ, ובשיאם היה מזכיר שמיר בעת התקפת המחבלים ב-1974. את כל תפקידיו עשה בהקשבה, בחכמה ובנועם.

לרוע המזל חלה חיים בגיל צעיר יחסית, וחייו איבדו את השמחה והעניין שמהם יכול אדם כמוהו ליהנות. מותו המאוחר עשה עמו חסד. יהי זכרו ברוך!

אבא יקר,

לפני כמה ימים באתי לבקרך במחלתך ועמדתי ליד מיטתך. ידעתי שזו הפעם האחרונה שבה אראה אותך. הבטתי בפניך וחיפשתי את אבא שלי. אבא של פעם.

אבא האוהב לטייל, להסביר ולספר על כל מקום ואתר בארץ. את אהבת הארץ העברת לכולנו. אביטל ואני אהבנו לטייל אתך בילדותנו.

אבא הרץ למרחקים ארוכים, מקיף את התבור שנה אחר שנה במשך 4 שנים. רץ כל בוקר סביב כביש המערכת ונהנה כל בוקר מהנוף הגלילי שכה אהבת.

אבא הנהג. כל כך אהבת לנהוג. בעקשנות אין סוף קיבלת ת הרישיון המיוחל וניצלת אותו עד תום.

אבא האוהב והדואג לאמא, תמיד מגונן ודואג לכל צרכיה ולבריאותה.

אבא איש הספר, עם שלושה ספרי קריאה ליד המיטה ועם הספרייה הענקית בבית, עם העברית היפה שבפיך, שלא יכולת לשאת שמשבשים אותה.

אבא המורה, המחנך והמדריך, שבמשך שנים העמיד דורות של תלמידים לתפארת.

אבא העובד בגינה, הגינה היפה שלך עם פינת הקקטוסים העוברים אתך ועם אמא מדירה לדירה. עם הפרחים המיוחדים שבה ועם פינת חבצלת החוף ונר הלילה, זכר לילדותך בתל אביב.

אבא-סבא נהדר, שבא יחד עם אמא לבקרנו לעתים קרובות, תמיד עם המון מתנות ואהבה. היית יושב עם הנכדים ורואה כיצד ומה הם לומדים. פותר אתם תשבצים ומעשיר אותם בספרים וסיפורים. סבא שלימד את כל נכדיו לרכב על אופניים ורצה שיכירו כל פינה בקיבוץ, מהירדינון (הדופילה) ועד “עין שמיר”.

אבא המתעד את ההיסטוריה של שמיר, את המקום, את האנשים ואת המאורעות השמחים והעצובים בחיי הקיבוץ.

היית בעל, אבא וסבא נהדר, וכך נזכור אותך תמיד. אוהבת מאד ומתגעגעת מזה שנים,

בתך נחמה