חיים שולר

22.1.1920 – 25.4.2001 

בן זוגה של תלמה, אב לעודד, יעל, מירה ואסתי. ממייסדי שמיר.

נולד ברומניה ב-22.1.1920, נפטר ב-25.4.2001.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אבא יקר שלי,

הרגעים העוטפים את חייך

נוגעים בי –

הניגון שליווה את מסכת חייך

נרקם בי

ומיתר אחרון שפקע בך

פקע גם בי.

כל חייו התרפק אבא בגעגועים על העבר, על בית הוריו ואל אחיו, אל נופי ילדותו שליווהו והצטברו לתוך עולמו. הוא סיפר:

“נולדתי בחורף של שנת 1920, הילד החמישי לאמי אסתר ואבי יצחק. שישה אחים גדלנו בבית שהצטיין בעוני ובדלות. את בית הורי הייתי מגדיר בביטוי ‘עוני מצוחצח’.

בית מוזיקלי היה ביתנו. אבי נהג לפצוח מדי בוקר בשירה ובפרקי חזנות – היה פונה אלי ואומר: תרשום, חיימל’ה, את מילות השיר – וזו כל הירושה שיכול אני להוריש לך. ירושה נפלאה זו ליוותה ומלווה אותי עד היום”.

לאבא היה קול טנור צלול ובחגים היה מנעים מיכולתו זו. עודד, שירש ממנו תכונה זו, גרם לו הנאה מיוחדת. עתה גם דור הנכדים התברך בכישרונות מוזיקליים, ומרגעי הנאה וגאווה רבים נהנה אבא ואנו אתו.

עוד סיפר אבא:

“בבקאו הצטרפתי לקן השומר הצעיר שעיקר הפעילות בו הייתה הכנה והכשרה לעלייה ארצה.

ב-1 בספטמבר 1939, היום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה, הגעתי אל מול חופי תל אביב באנייה “טייגר היל”. מחמת המצור הימי קפצתי לים והגעתי בשחייה אל החוף. רק מאוחר יותר, כשפגשתי את אמא [שלנו] הסתבר שגם היא עלתה באותה אנייה.

המפנה החשוב בחיי היה העלייה על הקרקע כאן בשמיר. אמא נמנתה עם הפלוגה הראשונה ואני הצטרפתי לאחר כמה חודשים. בשמיר עסקתי בשינוי פני הנוף הבראשיתי – לגן עדן פורח. עבדתי בסיקול, בגן הירק וכעגלון, ורק מאוחר יותר הצטרפתי לצוות המטעים”.

ענף המטעים היה בשביל אבא התגשמות האידיאלים.

לטעת את השתיל הרך וללוות את צמיחתו.

לראות איך חנטה הגפן.

לגעת ברכות בשזיף המבשיל העטוף בציפה לבנה, ולטעום את הפרי בלהט.

ולעת ערב בכד הפח העטוף ביריעת בד רטובה, אותו נשא השכם בבוקר מלא במי שתייה, שב עם פרי הכרם הראשון.

לימד אותי אבא לחוש את הטעם האמתי של הפרי, ולהתפעם מיפי הפריחה שבגן.

אבא אהב את עצי הפרי כאילו היו ילדיו. הייתי צועדת אחריו בינות לעצים, ויודעת כי זו ברית האהבה שבין היוצר ליצירתו.

25 שנים עבד אבא במטעים במקצוע זה, העמיק ולמד, פיתח ידע חדש והקים חוות ניסיונות על גג ביתנו, בה ניסע להקנות צבע אדום לתפוח יונתן. במהלך עבודתו נבחר למזכיר ארגון מגדלי הפירות. עם שובו מפעילות זו (מסיבות בריאותיות”) עבר לעבוד במפעל האופטיקה.

במהלך השנים בקיבוץ היה שותף פעיל בוועדות רבות ותרם תרומה גדולה לחיי התרבות בקיבוץ.

ביום הולדתו, כשכל המשפחה עוטפת אותו באהבה, אמר אבא בהתרגשות: “כשאני מביט על המשפחה כולה ונפעם, אני נזכר באבי יצחק שהיה נותן קולו בשיר ויודע שהשרשרת נמשכת”.

אבא יקר שלנו

ניגון עצוב מתנגן בליבנו היום

אותו ניגון שעבר מסב לאב

ומאב לדור שאחריו –

הניגון שלך אבא יקר,

מלווה אותנו בדרכים ובשבילים

שבהם נלך,

שם תמיד נהיה ביחד.

יהי זכרך ברוך!

יעל