ט”ו באייר תרצ”ח – ז’ באדר תשמ”ח
26.4.1937 – 25.2.1988
בן זוגה בנישואים ראשונים של רות, בנישואים שניים של יעל. אב לשי, נטע, עידו ורועי.
נולד בקטוביץ’ שבפולין בט”ו באייר תרצ”ח, 26.4.1937,
נפטר ב-ז’ באדר תשמ”ח, 25.2.1988.
קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
ילדותו של חיים, בקלחת של מלחמת העולם השנייה, לימדה אותו פרק בתורת הקיום, עיצבה וחישלה את אופיו. עם פרוץ המלחמה, והוא בן שנתיים וחצי, התחילו נדודיו עם אמו ואחיו הבכור אברהם, על פני פולין וברית המועצות ועד לב אסיה, שם שהו עד סיום המלחמה.
המשפחה הלא-שלמה חזרה בתום המלחמה לקטוביץ’, עיר מגוריה, בתקווה למצוא קרובי משפחה – איש לא נותר! שוב עזבו את פולין, הפעם מערבה, בשבילי הבריחה דרך צ’כיה ואוסטריה לגרמניה. שלוש שנים וחצי חיו ליד מחנה ברגן בלזן, בחברת ניצולים ופליטים. האווירה הייתה קשה, אך היו בית-ספר, תנועת נוער וחברה של צעירים. כאן היה חיים מלך האלתורים וההמצאות, שיא השובבות והתמימות גם יחד. ותמיד, בכל התמודדות, ידו על העליונה.
בהגיע המשפחה לישראל, ב-1949, היה חיים בן 12. הוא התגורר עם אמו ואחיו במחנה “שער עלייה”, ולאחר זמן קצר נשלח על ידי עליית הנוער לקיבוץ אפיקים. חיים הביא לשם את יפי תארו, את אופיו האופטימי, את תושייתו הרבה ואת עקשנותו ודבקותו במטרה, יחד עם נימוסים נעים ויכולת להקרין חום וידידות – תערובת מוזרה וייחודית.
באפיקים היכה חיים שורשים והקים משפחה עם רות, בת הקיבוץ. נולדו להם בניהם שי ונטע והם ידעו אושר אך גם סבל רב, עם מחלתה הקשה והממושכת של רות. לאחר מותה המשיך חיים לשמור על המשפחה ולהעניק לבניהם דאגה ואהבה.
חיים ידע ללמוד, ידע לנצל כל ידע שבא לחייו ושאף תמיד ליוזמה, לקידום ולשלמות. לאחר שעבד שנים כמהנדס במפעל “קלת אפיקים” השתלב במחלקת התעשייה הקיבוצית, וכאן פרחו כישוריו לאין גבול! עשרות פרויקטים שהקים הם עדים נאמנים ליוזמותיו ולתנופתו.
לאחר נישואיו ליעל עשה חיים את שמונה שנותיו האחרונות בשמיר. היו אלה שנות פריחה לזוג, עם בניהם הצעירים עידו ורועי, עם בניו של חיים, שי ונטע, ועם בתה של יעל, נירית – משפחה מורחבת ומורכבת, שופעת חום ואהבה. באחרונה זכו לעבור לבית חדש, ששיקף את טעמם וכישרונותיהם של דייריו. פעילותו במרכז הארץ לא מנעה מחיים להיות בעל אוהב ודואג. היה מגיע הביתה ולו גם לשעות ספורות.
גולת הכותרת של עבודתו בשנים האחרונות הייתה הקמת מפעל “שלא”ג” לבדים לא ארוגים בשמיר. הוא השקיע מאמץ ותושייה רבים בביצוע מהיר וטוב של העבודה, הכיר כל פרט במכונות ובתהליך הייצור, וזכה להערכה מכל שותפיו לעבודה.
לפתע נדם לבו, חיים קרס ונפל.
מותו הפתאומי הותיר חלל גדול במשפחתו המיותמת, וחסרונו מורגש גם בכל אותם תחומים ומקומות שבהם פעל ויצר.
יהיה זכרך ברוך!
