21.2.1930 – 15.10.2018
אמו של חברנו דני טישלר.
נולדה בגרמניה בכ”ג בשבט תר”צ, 21.2.1930, נפטרה ב-15.10.2018.
קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
פרידה מחנה
חנה טישלר נולדה בשם אנליז-ברטה ברגר, להוריה אנה ומקס. המשפחה גרה בכפר, ואביה עבד בחברת הרכבות הגרמנית. אמה נפטרה כשהייתה בת שתים-עשרה.
בזמן מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי הייתה חנה נערה צעירה. אחד מזיכרונותיה מאותה תקופה, כך סיפרה לילדיה, היה כשאביה הזהיר אותה בוקר אחד שלא להיכנס למחסן שמאחורי הבית. לאחר שהאב יצא מהבית התגנבה חנה אל המחסן והציצה לתוכו. בזיכרון המעורפל שנותר לה מאז זכרה שראתה בפנים אדם לבוש בפיז’מה. רק שנים מאוחר יותר הבינה שראתה שם אסיר שנמלט מאחד המחנות שהיו בסביבת כפרם.
כנהוג באותן שנים, עזבה חנה את בית הוריה כשסיימה את בית הספר העממי, ומגיל 14 עבדה כמטפלת בילדי משפחה מפרנקפורט. שם, בפרנקפורט, פגשה ב-1956 את יעקב, בעלה. הוא היה יהודי מפולין, יליד העיר לודז’, שעבר את המלחמה כנער בגטו לודז’ ובמחנה בוכנוולד. אחרי המלחמה עלה לארץ והתגורר כאן בשנים 1952-1946. בהמשך החליט לנסוע לקנדה, אך התעכב בדרך בפרנקפורט ונשאר שם. הם נישאו ועברו לעיר קרלסרוהה, שם נולדו ילדיהם גבי ודני. חנה הייתה עקרת בית. ב-1967, בעת ביקור בארץ, היא התגיירה כאן יחד עם הילדים. לאחר הגיור קיימו היא ויעקב טקס נישואין שני, דתי. כעשרים וחמש שנים לאחר עלייתם ארצה של גבי ודני, החליטו חנה ויעקב לעלות ארצה גם הם, והתגוררו בנהריה. חנה טיפלה בבעלה ונהנתה מאד מביקורי הנכדים, שאהבו להתארח בביתם.
ב-2011, לאחר פטירתו של יעקב, עברה חנה להתגורר עמנו, רוב הזמן בסביון. היא נקלטה היטב בסביון, אהבה את צוות העובדים והרגישה שם בבית. לבקשת המשפחה אני מודה כאן מעומק הלב לצוות סביון המסור, שטיפל בצורה נפלאה בחנה והעניק לה תחושת ביטחון וחמימות.
חנה הייתה אדם פשוט, ללא שאיפות גדולות, ואהבה את הטיפול בביתה ובבני המשפחה. נסיבות חייה היו לא-פשוטות ולא רגילות לתקופתה, מעצם העובדה שכגרמניה-נוצריה נישאה ליהודי, אחר כך הפרידה מילדיה שעלו ארצה בגיל צעיר, ולבסוף המעבר לארץ, ללא שפה וחברים תומכים. אך היא הייתה שלמה עם חייה, ולמרות מחלתה הקשה זכתה לסיים את חייה בחיק משפחתה ובקיבוץ שאהבה.
יהי זכרה ברוך.
