יאיר פרי

15.2.1944 – 4.12.2010 

בן לאשר פרי ולמיצי בולר, אח לרעיה ולניבה.

נולד בשמיר ב-15.2.1944, נפטר ב-4.12.2010.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

ידעת ימים קשים מאד בחייך, יאיר. בילדותנו התייתמנו מאב ואתה היית אז ילד צעיר. כפי הנראה זה השפיע עליך מאד ועיצב את אישיותך. במהלך השנים אמא התחתנה עם דידל ונולדה אחותנו ניבה. דידל היה כאב עבורנו וקיבל אותנו באהבה רבה. נהפכנו למשפחה מורחבת עם בנו נדב.

בילדותנו בקיבוץ של פעם, בלינה המשותפת, בילינו את רוב זמננו בבית הילדים, לכן אין לי זיכרונות רבים מתקופת הילדות שלנו. אחד מהזיכרונות שלי הוא שהייתי גאה בכך שיש לי אח גדול. בהיותנו בחברת הילדים את היית הבוגר בקבוצת “לבנה” ואני הצעירה בקבוצת “רימון”. אז היית ספורטאי והצטיינת במשחק המחניים ובהקפות. לא פעם כשאמא רצתה לעודד אותך היא הייתה מתגאה בכך שאתה מצטיין במתמטיקה.

היה לנו דוד אחד בלבד, קראו לו אוטו, האח של אבא שלנו. כשבילדותנו אמא הייתה מדבר על הדוד אוטו מאמריקה, שאלת אם יש לו גלגלים (זה היה הניצוץ הראשון של הומור, שליווה אותך בהמשך חייך). מהדוד הנחמד הזה זכית באופניים ראשונים, שהיו אז מצרך נדיר ביותר בקיבוצנו. במשך השנים גילית התעניינות רבה בטיסנים והקדשת לתחביב זה זמן רב.

ברבות השנים הלכת והסתגרת יותר ויותר, וסירבת לקבל עזרה מהסובבים שהושיטו לך יד. בשיחות אתך, בין המילים, אפשר היה להבין עד כמה אתה זקוק לעזרה וליד מכוונת, רק לא היו בידיך הכלים הנכונים.

בשנתיים האחרונות מימשת קצת חלומות ונסעת בכל רחבי הארץ למקומות שעניינו אותך, כמו הסופרלנד, מוזיאון חיל האוויר, ירושלים, אילת ועוד. כל זאת בעזרתו של גבי, נהג המונית שהכרת עוד מימי עבודתך בשלא”ג.

לאחרונה התדרדר מצב בריאותך ונכנסת ל”סביון”. הצוות שם טיפל בך בהמון סבלנות, רגישות ואהבה, ועל כך אני רוצה להודות להם מאד. אני רוצה גם להודות לג’רי על השנים הרבות שבהן היה אוזן קשבת ליאיר והיווה עבורו כתובת לכל. תודה גם לשמעון ששמר ליאיר פינה חמה, עזר ותמך. תודה לכל מי שטיפל ועזר ליאיר במהלך השנים – למרפאה ולבעלי התפקידים השונים.

ועכשיו, יאיר, אחרי כל השנים שבהן ביקשת את נפשך למות ולגמור עם הסבל הרב שנפל בחלקך, מגיע לך לנוח בשלום על משכבך.

אחותך רעיה