יהודה שנהר

5.2.1936 – 6.8.2022

בן זוג לנורית, אב ליזהר, הדס, יהורם ואלון.

נולד בבודפשט, הונגריה, ב-5.2.1936, נפטר ב-6.8.2022.

קבור בחלקה המזרחית.

אנחנו מלווים היום למנוחות את חברנו היקר יהודה שנהר, שהיה פעיל ומעורב בחיי הקיבוץ שנים רבות, מאז שהגיע אליו כבן חברת נוער ב-1950, לפני יותר משבעים שנה.

יהודה נולד בשם ג’ורג’ שֶנבֶרג ב-1937 בבודפשט, הונגריה, להוריו ברטה ויאנוֹ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה השתנו חיי המשפחה, לאחר שב-1940 גויס האב לצבא ההונגרי, ששיתף פעולה עם הצבא הגרמני, ומאז נעלמו עקבותיו. כשהחלה ההתנכלות ליהודי הונגריה נשלחה המשפחה לגטו שהוקם באזור מגוריהם, שם שהתה עד לשחרור בידי הצבא הרוסי. בסוף המלחמה חזרו יהודה, אימו ואחיותיו לבודפשט, ויהודה בן העשר הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” ובאמצעותה לקבוצת נערים שהתארגנה בחשאי כדי לעלות ארצה. למרות איסור העלייה מהונגריה הצליחה הקבוצה לצאת לדרך במסגרת “עליית הנוער”, כשיהודה – שהיה אז בן 12 – משנה את תאריך לידתו לפברואר 1936 כדי שיירשם כבן 13 ויהיה זכאי להצטרף לקבוצה. הוא לא הודיע לאמו על תוכניותיו כדי שלא תעצור אותו, וביום הנסיעה השאיר לה פתק פרידה קצר.

הקבוצה עלתה לארץ דרך איטליה, באוניה “עצמאות” שעגנה בחיפה בספטמבר 1949, וכל חברי הקבוצה נשלחו להתחנך בקיבוץ גלאון. בגלל גילו הצעיר הועבר יהודה ב-1950 לשמיר, והצטרף לקבוצת “אשל” שהפכה בהמשך ל”ארז”. כאן התחנך עד שהתגייס לצה”ל ב-1954 במסגרת גרעין נח”ל. ב-1957 השתחרר מהצבא, ובאותה שנה גם הגיעו לארץ אמו ושתי אחיותיו. הוא חזר לשמיר, כאן הכיר את נורית וב-1962 הם התחתנו. עם השנים נולדו להם יזהר, הדס, יהורם ואלון ז”ל, שנפטר בשנת 2000.

יהודה עבד תחילה בלול, במסגרייה ובגידולי שדה. בהמשך הצטרף למפעל האופטיקה, שבו עבד שנים רבות בתפקידי החזקה ובטיחות. בין השנים 1996-1967 הוא היה רב”ש הקיבוץ, ובמסגרת זו גויס למשטרה. הוא מילא את התפקיד באחריות ובתחושת שליחות: סידר את תורנויות שמירת הלילה, חילק נשק בנשקיה וביצע מטווחים לחברים. יהודה היה “תרבותניק” שאהב להופיע בערבי תרבות וחגים. במיוחד אהב לרקוד. בארכיון יש תמונות רבות שלו בהופעות, ובמיוחד כשהוא מסחרר את בנות זוגו לריקוד – בחגים, בחתונות ובאירועים שונים בקיבוץ. הוא אהב מאד גינון, וכבר בשנתו הראשונה בשמיר שתל ערוגה פורחת ליד צריפי הקבוצה. ליד ביתם של יהודה ונורית הייתה תמיד גינה גדולה, מטופחת ומושקעת. בנוסף לאלה יהודה אהב מאד לטייל, וגם לבשל ולאפות. עד לפני כמה שנים עוד תרם מעוגותיו למפגשי יום שישי במועדון.

הצילום, תחביב שאליו התמסר יותר ויותר, החל מצילום הילדים הפרטיים שלו ושל נורית, אחר כך מצילום שאר ילדי הקיבוץ ובהמשך בצילום החגים, המסיבות ולמעשה כל אירוע שהתרחש בשמיר. הוא היא מהמתעדים הוותיקים של המקום. אין הורים בשמיר שתצלומיו לא מעטרים את אלבומיהם, ואין אירוע שיהודה לא צילם. הייתה לו בבית גם מצלמה מיוחדת לתמונות פספורט, וכל מי שרצה להוציא תעודת זהות, דרכון או רישיון נהיגה נהג לקפוץ אליו להצטלם.

בשנותיו האחרונות יהודה חלה ונזקק לעזרה. אנחנו זוכרים אותו בשנותיו היפות והשמחות, בעבודה, בתרבות ובביטחון, וכך ננצור את זכרו.

לבנו עם יזהר, הדס ויהורם ובני זוגם, עם הנכדים האהובים ועם המשפחה הרחבה כולה.

יהיה זכרו של יהודה ברוך.