י”א בסיון תרע”ו – כ”ו בשבט תשס”ה
12.6.1916 – 4.2.2005
בן זוגה של פרידה, אב לדן, עפרה, רענן ואמנון. ממייסדי שמיר.
נולד בגרמניה בי”א בסיון תרע”ו, 12.6.1916,
נפטר בכ”ו בשבט תשס”ה, 4.2.2005.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
יונתן נולד ב-1916 בגרמניה, למשפחת שלייך. לארץ עלה ב-1937, ולקיבוץ שמיר הגיע עם קבוצה של יוצאי גרמניה שעברה אחר כך לקיבוץ הזורע, בעוד יהונתן נשאר בשמיר.
במשך כל שנותיו בקיבוץ עבד במוסך ובנהגות. הוא ליווה דורות של צעירים בלימודי נהיגב בטרקטורים והדרכה בנהיגה במכוניות.
יונתן היא איש של עבודה, לא של אידיאולוגיה. פעולותיו בשמיר היו בעיקר ביצועיות, בעיקר בתחום הבריאות, שאותו ליווה כרכז ועדת הבריאות במשך שנים, אך גם בוועדת הקשר עם חיילים, בוועדת הבנייה ועוד.
יהונתן גידל כן עם פרידה משפחה לתפארת – דן, עפרה, רענן ואמנון, וזכה לראות נכדים רבים, רובם בשמיר.
למי שהכירוהו זכור יהונתן כאדם דייקן, ענייני ושקט. אפילו בגדי העבודה הרגילים שנתפרו במתפרת הקיבוץ נראו עליו כחליפה: תמיד מסודר ונקי, למרות מקום העבודה המלוכלך, ומסורק בקפידה. הוא היה בוחן דברים באופן מקצועי, לא פעם גם על סמך ספרות מקצועית שקרא, בשפות הרבות שידע.
בשנותיו האחרונות לא היה יהונתן בריא, אך הוא זכה בראש ומחשבה צלולים, ונפרד מאתנו בגיל מבוגר ובכבוד.
יהיה זכרו ברוך.
לאבא היקר,
ברגעי פרידה אלה נצרבות בזיכרוני תמונות מאלבומנו המשותף:
טיולינו הרגליים בשבתות אל הגבעות שמעל שמיר או אל הדולמן ב”סיבוב הגדול” שבו ישבנו, מביטים אל העמק ונהנים מהצידה לדרך של אמא.
אהבתך הגדולה למוזיקה, שהביאה אותך להיות נהג ומלווה תמידי של כיתתנו לקונצרטים.
חופשותינו אצל מיכאל ויעל בנתניה – מיכאל חבר נפש שעמו קיימת יחסי חברות שכמוהם ניתן למצוא אולי רק בסרטים ובספרים.
דאגתך ומסירותך לי בעת שהותי ב”הדסה” ירושלים.
גאוותך בילדינו, שתמיד התעניינת בשלומם ובמעשיהם, ולא אחת היית אומר לי כמה הם נחמדים ומוצלחים. בעת לכתי מביקורי האחרון אותך בצפת עוד הצלחת ללחוש לי דרישת שלום לכולם, ודמעה זלגה מעיניך.
נרצה, אך לא נוכל, לשכוח את סבלך ואת מצבך בעת האחרונה. למרות המכות, הפציעות, המחלות והכאבים ניסית להיאחז בחיים ולא להרפות. היית גאה בכל צעד נוסף, בכל תרגיל נוסף שהצלחת לעשות, אך יחד עם זאת היית תוהה כל הזמן מדוע לא ניכר שינוי לטובה.
היו בך אצילות ורגישות. ייקה ללא פשרות.
נוח בשלום על משכבך, כי אין ראוי לזאת ממך.
ובשם אבא ושם כולנו – תודה גדולה על הכל לבית סביון ולצוות העובדים.
בנך אמנון
