יהלי וגמן

25.10.1925 – 31.8.2001 

אב ליסמין.

נולד בחיפה ב-25.10.1925,

נפטר ב-31.8.2001.

כבר בגיל ארבע הפגין יהלי יכולת נגינה מרשימה. מגיל שש היה תלמידו של פרנק פלג הדגול, ובבית הספר “ג’וליארד” בניו יורק היה התלמיד הישראלי הראשון. עם שובו לארץ החל בהופעות כסולן עם התזמורת הפילהרמונית ירושלים, וזכה בהצלחה רבה.

יהלי חיפש דרך לממש חלום ילדות – ניצוח. ב-1954 עזב את תל אביב ועבר לשמיר, כאן עבד במטעים וניצח על תזמורת הקיבוצים. תחת שרביטו זכתה התזמורת בהישגים ועלתה על המפה המוזיקלית בארץ. יהלי הוזמן לנצח על התזמורת הפילהרמונית לנוער ועל תזמורות נוספות. ב-1961 יצא יהלי לפריז ללמוד ניצוח, בתקווה לעבוד עם תזמורות בין לאומיות. זה לא קרה, והוא חזר לקיבוץ ושילב עבודה בו עם הוראה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים. הוא המשיך להופיע בקונצרטים, ובין 1970 ל-1975 כיהן כפרופסור באקדמיה למוזיקה.

יהלי חזר לשמיר ולקח פסק זמן מהעיסוק במוזיקה. ב-1983 עזב את הקיבוץ וחזר לתל אביב ואל פסנתריו. הוא היה אדם “קפריזי” וקופצני, גם בעיסוקו במוזיקה, והדבר לא סייע לו לקריירה שלו ולא לחייו הפרטיים. בתל אביב חזר לנגן וזכה בביקורות נלהבות, אך הביקורת העצמית הייתה קשה מכולן. הופעותיו פחתו, מספר תלמידיו קטן ומצבו הכלכלי הורע. הוא החל להסתגר, בריאותו נפגעה והוא אושפז כמה פעמים. כשהחלים חזר למוזיקה.

בסוף שנות התשעים עבר יהלי לחיפה בגלל מצבו הכלכלי. לאחר תקופה קשה פגש במשפחה שאמצה אותו לחיקה, ואחרי כחודשיים חזר אל בני משפחה בירושלים. בכל הפעמים שבהן נקלע למצוקה לא פנה לעזרה. אדם בעל גאווה כשלו לא פונה לעזרה וכשהיא ניתנת לו – הוא מסרב לקבלה. החברה סביבו לא השכילה להבינו ולא באה לקראתו, לא סייעה לאחד מטובי אמניה. בסיוע עיריית תל אביב ותלמידה-ידידה שב לביתו, אל המוזיקה וליתר פעילויותיו. אט אט השתפר מצבו הבריאותי והתקווה שבה לפעם בו.

יהיה זכרו ברוך!