יוסף פיקמן

כ”ח באב תרע”ט – כ”ו בכסלו תשנ”ז
24.8.1919 – 7.12.1996

בן זוג לדורה, אב לאורה, מיכל ואילן. ממייסדי שמיר.

נולד בקישיניוב שברומניה בכ”ח באב תרע”ט, 24.8.1919,

נפטר בכ”ו בכסלו תשנ”ז, 7.12.1996.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

יוסף נולד בקישיניוב שבבסרביה, למשפחה יהודית מסורתית שאחד מאבותיה היה הצדיק הידוע רבי לוי יצחק מברדיצ’ב. בגיל 14 הצטרף לקן “השומר הצעיר” ולימים נבחר להנהגה הראשית של התנועה ועבר לבוקרשט, שם ניהל עם “החלוץ” מאבק על כל סרטיפיקט לאנשי התנועה.

ב-1940 עלה ארצה ולקיבוץ, ומההתחלה עמד במרכז ענייניו. הוא עבד בקמפ-מוצקין וברעפיית הקיבוץ, והיה גזבר, פעיל בוועדת המשק, שאותה ריכז לאורך שנים, חבר ועדות המוסד החינוכי, העבודה והצריכה, ועובד בהנהלת החשבונות של שמיר. עסק בשיווק במפעל האופטיקה, ובשנותיו האחרונות עגן בהנהלת החשבונות של מפעל “שלא”ג”. למשך כמה שנים היה חבר במחלקת הכלכלה של הקיבוץ הארצי.

מלחמת שנים הייתה ליוסף בעבודה השכירה בקיבוץ, ובשנות השמונים ניהל מאבק עיקש בממסד התנועתי נגד מה שראה כטיפשות, בזבוז ואדישות.

יוסף היה שוקד על טורי המספרים, הסיכומים והמאזנים, שבזכותם יכולנו לדעת את שווי עמלנו וגובה חובנו, ולנהל את נכסינו. הייתה בו תערובת של קפדנות ישרנית ופסימיזם, החיוניים לעיסוקו., עם ידע כללי והשקפת עולם ערכית-פוליטית רחבת אופק ואפילו אופטימית. בהקדמתו לסיכומיו נהג לשבח את ההישגים אך גם להתריע מפני שאננות. היה איש עקרונות אך לא קפא על שמריו, הבין את רוח הזמן והיה פתוח לחדשנות.

יוסף היה עסוק מאד – את אשר לא הספיק בעבודת יומו השלים בלילות, אבל שעות אחר הצהרים והערב היו קודש למשפחה, לילדיו ונכדיו. על קברו אמרה הבת מיכל:

… התכונה האחת היא יושרך הבלתי נדלה, שלא פעם הקשה עליך את החיים בקיבוץ … ותכונתך השנייה שעולה בי חזק והיא אולי לא ידועה כל כך, היא העובדה שלא מצאת את הדרך לשתף אותנו בעת כאב ועצב שלך, וכך היית עד יומך האחרון. שתיקתך המדברת גרמה לך סבל רב ואנו לא יכולנו לחדור בעדה… אני מקווה שמגע ידינו ומבטי עינינו העבירו אליך את המסר שאנו נשרפים אתך בכאבך ושאנחנו כה אוהבים אותך…

יהי זכרו ברוך!