ה’ בניסן תרע”א – ב’ בניסן תשמ”ח
3.4.1911 – 20.3.1988
בן זוג לסוזי, אב לרינה, חגי, אלדמע וחנן. ממייסדי שמיר.
נולד בטרגו-ניאמץ שברומניה ב-ה’ בניסן תרע”א, 3.4.1911,
נפטר ב-ב’ בניסן תשמ”ח, 20.3.1988.
קבור בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
יעקב לבית לאופר נולד בעיירה יהודית-רומנית קטנה, ללא מסילת ברזל אפילו – טרגו-ניאמץ. שם צמח וגדל יעקב, האינטלקטואל הטיפוסי, ספוג תרבות וידע בתחומים כה רבים: מקרא, ספרות, מתמטיקה, מוסיקה ושפות (עברית על בוריה ודקדוקה, רומית ועוד). איש לא ידע היכן ומתי רכש את כל אלה. היה ראש קן “השומר הצעיר” בעיירתו, ועלה לארץ, לקיבוץ שבו חי למעלה מיובל שנים עם סוזי רעייתו (“הטובה בנשים”, כפי שנהג לכנותה).
מי שהכיר את יעקב רק בערוב ימים, ראה איש מבוגר צועד קוממיות על מדרכות הקיבוץ, מקדים שלום לכל אחד ומגיע בדייקנות למכונה שעליה עבד במפעל האופטיקה, שומר בקפדנות על מקומו הקבוע בשיחת הקיבוץ, מתעניין בחבריו ולרוב משמיע דברי עידוד ומלמד זכות על כל אחד ואחד.
אך מי שהלכו עם יעקב לאורך השנים בקיבוץ זוכרים את האיש שהעשיר את קהילתנו הקטנה בסגולותיו, את תרומתו לחיי התרבות – לימוד עברית ותיקון לשון, עריכת העלון, והעיקר – המוזיקה!
שמיעתו הייתה אבסולוטית, ידיעת הסולפז’ מושלמת, וכך הצליח להקים מקהלה גדולה בקיבוץ, לנצח עליה במשך שנים ולהביאה להישגים ברמת הביצוע, במבחר החומר ובאיכות הצליל. חגים, מסיבות, השתתפות בזִמריות – מקהלתנו תמיד הייתה שם! וליד המקהלה גם הרכבים קוליים מצומצמים: שמיניות, רביעיות, דואטים, ומעל לכל השירה בציבור, שאותה החשיב וטיפח.
אחרי שנים של עבודה בסנדלרות התחיל יעקב בהוראת מוזיקה בבית הספר בקיבוץ ובמוסד החינוכי. חניכיו הרבים בשמיר ובסביבה זוכרים לטובה את פריחת החינוך המוזיקלי בתקופתו, על ידי האזנה, שירה במקהלה ונגינה על כלים שונים.
איש משפחה מסור וחם היה יעקב, וילדיו רינה, חגי, אלדמע וחנן ובני משפחותיהם זכו בטיפוח ואהבה. מכה קשה הוכתה המשפחה בנפילתו של חגי, אך יעקב וסוזי הקפידו שלא לשקוע באבלם, ניסו להתנחם בנכדים ולהמשיך בחיים כמקודם.
בשנים האחרונות סבל יעקב ממחלות קשות. הוא נלחם בגבורה ובעקשנות, עד שמחלתו הכריעה אותו והוא בן 77.
ננצור את זכרו בהוקרה.
