מאיר קדמון

19.4.1919 – 22.12.2012

בן זוג לבתיה, אב לרונית, אברי, זהר וזיוה. ממייסדי שמיר.

נולד ברומניה ב-19.4.1919, נפטר ב-22.12.2012.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

מאיר נולד ברומניה בשנת 1919 למשפחת קריגלר. היה חבר תנועת הנוער השומר הצעיר ברומניה, ובשנת 1935 נאסר עם קבוצת מנהיגי השומר הצעיר כראשי ארגון מחתרתי. פעילות של עסקנים יהודים הביאה לשחרורם עד למשפט, והחלפת השלטון ברומניה חילצה אותם מעונש כבד. הוא עלה לארץ בשנת 1939 והצטרף לקיבוץ שמיר כחבר.

מאיר עבד קצת בחקלאות ואחר כך יצא לעבוד כמנהל חשבונות בתנועה. הוא שב לעבוד כמנהל חשבונות בשמיר, ומהר מאד הגיע להנהלת החשבונות של המפעלים האזוריים, בעבודה שבה התמיד עד פרישתו עשרות שנים אחר כך. מדי בוקר ואחר הצהריים דהר על הקטנוע לעבודתו בקרית שמונה, ובחזרה בסוף יום העבודה. קיץ, חורף, סופות או הפגזות – מאיר בדרכים.

מאיר היה אדם נחבא אל הכלים. הוא לא ניסה להתבלט בקיבוץ, עשה את עבודתו והצניע לכת. יחד עם בתיה הקים משפחה בשמיר ונולדו להם רונית, אברי, זוהר וזיווה. הבית היה מרכז המשפחה בכל השנים, כשמאיר משאיר לבתיה את מרכז העניינים.

מאיר היה למדן ושעות רבות עסק בלימודי עצמי, במיוחד במה שקשור לתנ”ך. היה לו חוש הומור קצת שונה: זכור לי שבערבי רביעי, ערב הסרט השבועי בשמיר, היה חד לנו, ילדי בית הספר היסודי, חידות משונות. אחת מהן הייתה: איך נקראה אשתו של משה רבנו. השאלה כל כך הפתיעה אותנו עד שהשם המופיע בתנ”ך נשכח מאתנו ואז, כשנכנענו ואמרנו שאיננו יודעים, אמר בקול מנצח: גברת רבנו.

מאיר משאיר משפחה גדולה בשמיר ובבריטניה, וכאחד ממייסדי שמיר, גם קיבוץ לתפארת.

יהי זכרו ברוך!

איציק

מתוך דבריה של רונית צור, בתו הבכורה

בנעוריך מרדת בדרך אביך, דרך הדת, והלכת לקצה האחר. היית לציוני סוציאליסט, הצטרפת ל”שומר הצעיר” ועד מהרה הפכת מדריך בקן השומר הצעיר. הוריך שלחו אותך לבית ספר אחר, שבו היית יהודי יחידי. אינני יודעת אם עשו כן כדי להרחיק אותך מדרכיך השומריות.

אבא היה תלמיד בבית ספר רומני שלא שררה בו אהדה ליהודים, והיה בו לפחות מורה אנטישמי אחד. יום אחד נכנס המורה לכיתה ובמהלך השיעור בישר לתלמידים שכל היהודים קומוניסטים וגם קפיטליסטים (שבשורתם הפוכה מזו הקומוניסטית). אבא, שישב בשורה האחרונה, הרחק מהמורה, הצביע, קם ואמר למורה שאי אפשר שכל היהודים יהיו גם קומוניסטים וגם קפיטליסטים: או שכולם קומוניסטים או שכולם קפיטליסטים, אבל אי אפשר שיהיו גם וגם. הכיתה פרצה בצחוק. המורה המושפל קרא לאבא לגשת אליו לדוכן וציווה עליו להוציא כל מה שיש בכיסיו. בכיסים היו פתקים עם תכניות שהכין לפעולה ב”שומר הצעיר”, ועכשיו זה היה קל: אפשר היה להאשים אותו בקומוניזם. הוא נשלח למנהל, המנהל שלח מכתב למשרד החינוך, וממשרד החינוך הרומני הגיע צו שמסלק את מאיר קריגלר מכל מערכת החינוך הרומנית.

אבא היה אז כבן 16, ובאין לו אפשרות לסיים את בית הספר הלך להכשרה ואחרי שנה החליט לעלות לארץ. לפני שעזב את העיר עבר שוב בבית הספר, שנה אחרי שנזרק ממנו, ועל שער הכניסה, כך ראה – הייתה קבועה עדיין ההודעה שמאיר קריגלר מסולק ממערכת החינוך הרומנית.

אבא – עלית לארץ חדור אמונה עמוקה בשליחותך, בזכות ובחובה להגשים את תקומת העם היהודי במעשיך הצנועים. הגעת לכאן, ופגשת את אמא והקמתם את ביתכם, והייתם שניכם נאמנים לדרך הקיבוצית, השיתופית, לפעמים במחיר שנראה לי גבוה.

ובכל זאת, למרות שמרדת באביך ובדרכו, מעולם לא חדלת להיות תלמיד חכם. התנ”ך היה ציפור נפשך, וההיסטוריה של העם היהודי היתה חלק מהעושר שפעם בלבך. היית יושב על התנ”ך עם כובע טמבל, לא עם כיפה. אתה לא דתי לפי אביך ואלוהיו, אבל יש לך קשר נפשי עמוק מאד אל הספר שלו, שכתבוהו בני אדם.

איש גדול אתה, אבא. נשמה ענקית, והעולם היום קצת פחות טוב בלעדיך. ואני לא נפרדת ממך, אבא. אתה אתי כל הזמן, חלק ממני, עד שניפגש.

רונית