מיכה שיבולת

30.5.1944 – 24.6.1981

בן זוג לסמדר (ברושי), אב לליאת ורועי.

נולד בקיבוץ עמיר ב-30.5.1944, נפטר ב-24.6.1981.

קבור בבית הקברות בקיבוץ עמיר.

מיכה נולד ב-1944 להוריו סוניה ושמעון שיבולת, ממייסדי קיבוץ עמיר, ונספה בתאונת דרכים בהיותו בשליחות בג’מיקה.

הלם היכה אותנו בהגיע הידיעה על האסון שקרה לנו. ניצבים אנו המומים, חסרי אונים וכואבים, מול עצמת הגורל המתעתע בנו.

מיכה היה איש רעים, נעים הליכות, מוקף תמיד בידידים, חברים ושכנים, ואהוב על כולם. כבר בילדותו – ילד עם שיער בהיר ומתולתל – אפיינו אותו נדיבות הלב, ההבנה לזולת והנכונות להושיט יד לחלש. ואלה היו סגולותיו הייחודיות, בהן התברך בכל ימי חייו הקצרים: רגישות לעוולות ולמצוקות הזולת, אכפתיות ואופטימיות.

מיכה אהב את החיים ואת חברת בני האדם, ולא שנא איש. הוא ניחן בקסם אישי וחן רב, שהרשימו כל מי שבא עמו במגע. שלושה מעגלים הקיפו אותו ובין שלושתם חילק את זמנו:

המשפחה, שלה נתן את אהבתו, רכותו וחומו. בן מסור להוריו, לאחותו ולאחיו, בעל למופת לסמדר ואב דואג לליאת ורועי ילדיו.

הקיבוץ – והמשק – שלו תרם בדרכים שונות מאז ראשית חברותו בו, מעבודת השדה, שבה הפך במהרה לעמוד התווך, ועד ריכוז המשק שנטל על כתפיו, חרף הקשיים הכרוכים במילוי תפקיד זה.

ובאחרונה – השליחות לג’מיקה, מטעם משרדי החוץ והחקלאות, לפיתוח משקים חקלאיים-קואופרטיביים. קפיצה לעולם אחר, למושגים ומנהגים זרים. הוא קפץ למים הסואנים ועשה עבודה בלב ונפש. מומחים בין-לאומיים שביקרו במקום הביעו התפעלות והערכה מיכולתו וביצועיו.

תמיד אתה לעינינו כפי שהכרנוך ואהבנוך. יהיה זכרך ברוך!

המשפחה