י”א באלול תרע”ו, – י”ג באדר תשס”ד
9.9.1916 – 6.3.2004
בן זוגה של מרים, אב לטלי, עפרה ודורון. ממייסדי שמיר.
נולד בווינה שבאוסטריה בי”א באלול תרע”ו, 9.9.1916,
נפטר בי”ג באדר תשס”ד, 6.3.2004.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
מקס נולד ב-1916 בווינה שבאוסטריה למשפחת רובינגר, בן למשפחה בת שישה ילדים, ששלושה מהם נספו בשואה. הוא גדל ברומניה, שם הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”. ב-1939 עלה לארץ באנייה “קולורדו”, שבהגיעה לארץ סבה לאחור לפני שיכול היה לרדת ממנה ושבה רק לאחר שבועיים לחוף נתניה.
הוא עבד ברעפיית הקיבוץ ולאחר מכן ברפת. בהמשך למד נהגות ועבד בקואופרטיב התחבורה של הגליל העליון, שהיה בין מייסדיו. בשנות החמישים הצטרף לצוות המטע, ולדברי הרשל “לא היה גוזם כמותו”. בתקופות קשות של צנע היה מקס רכז הקניות של שמיר, והצליח להשיג בדרך לא דרך כל מיני קניות לצרכי הקיבוץ. בזמן ההפגזה על שמיר נמצא בחיפה בענייני הקיבוץ, ולמרות הדאגה למשפחה ולילדים נשאר בעיר והמשיך לטפל במשימות שלקח על עצמו.
עם הקמת מפעל האופטיקה הצטרף אליו והתמיד בעבודה בו עד לפרישתו בגיל 80. תחילה עבד על מכונה בקו הייצור, ואחר כך במחלקת האריזה ובמחסן. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו למרות ששאף להמשיך ולעבוד כל עוד חש שהוא יכול.
במשך שנים ארוכות ריכז מקס את ועדת הקשר עם החיילים. זכור במיוחד שבמלחמת יום כיפור הטלטל באוטובוסים לבקר את חיילינו הפצועים בבתי החולים בארץ.
מקס הקים בית עם מרים ונולדו להם טלי, עפרה ודורון. הוא היה איש קיבוץ שורשי מן השורה, אכפתי ומעורב.
יהיה זכרו ברוך.
