משה כגן

8.2.1922 – 24.6.2016 

בן זוג לסלי, אב לאשר, נאווה ומיכה. ממייסדי שמיר.

נולד ב-8.2.1922,

נפטר ב-24.6.2016.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

משה נולד בעיר קרֶמֶניץ בפולין בשנת 1922. כנער למד טכנאות שיניים והחל להתמחות במקצוע. בהיותו בן 17 פרצה מלחמת העולם השנייה ופולין חולקה בין גרמניה לברית המועצות. משפחתו התרוששה מאד, ומשה החליט להרחיק עם כמה מחבריו עד לבָּאקוּ, בירתה של אזרביג’אן שהייתה אז חלק מברית המועצות והחלה להתפתח בעקבות גילוי נפט בתחומיה. שם גם החל לעסוק בציור באופן מקצועי, כשצייר פורטרטים של מנהיגי ברית המועצות. ב-1943, כשקם הצבא הפולני העממי שפעל במסגרת הצבא הסובייטי, הוא התנדב לשרת בו. החטיבה שבה שירת עמדה בראש הכוחות שהתקדמו לעבר גרמניה ובעיקר לעבר ברלין, דרך צ’כיה, פולין ומזרח גרמניה. כחייל היה משה בין הראשונים להיכנס לוורשה ההרוסה ולחזות בהריסות המגרש הגדול שעליו עמד בעבר הגטו היהודי. בהמשך חצתה החטיבה את נהר האוֹדֶר והתקדמה לעבר ברלין. הוא סיפר: “לחמתי בלב ברלין. הגענו ל”אלכסנדר פּלָאץ” שבמרכז העיר והתקדמנו לעבר הרייכסטאג, מרכז השלטון הנאצי, תוך קרבות קשים מאד, רווּיֵי דם. התאריך היה 1 במאי 1945, ורצינו להגיש את העיר הכבושה לסטאלין כשי לחג הפועלים, אך הגרמנים עדיין נלחמו. רק למחרת, ב-2 במאי, נכנעו הגרמנים. הלכתי מיד לבניין הרייכסטאג וחתמתי את שמי על קירותיו”. משה, שבחר להיות חייל יהודי, קיבל בתום המלחמה אות הצטיינות על פועלו במהלכה.

לאחר המלחמה חזר משה לפולין וכחבר בתנועת השומר הצעיר עסק באיתור ילדים יהודיים שהוסתרו במנזרים ובכפרים.

“אחרי כל ההרס, ההרג והמוות סביב, תיעלתי את עצמי ליצירה ובנייה של חיים חדשים. זה היה הדבר היחיד החשוב עתה – ליצור מחדש שוב חיים”.

ב-1948 עלה משה לארץ והצטרף לשמיר. כאן פגש בסלי ונולדו להם אשר ז”ל, נאווה ומיכה. משה עבד שנים כרועה צאן, וכשנסגר הענף עבר לעבוד במטע ואחר כך באופטיקה. כחובב ארכיאולוגיה הוא אסף באזור מאות ממצאים והקים את “חדר האוסף” ואחר כך את המוזיאון הארכיאולוגי בשמיר. בשנות השישים והשבעים היה הנאמן האזורי של אגף העתיקות, וגם אחר כך היה מעורב מאד בחקר הדולמנים בגליל וברמה, ובשימורם.

כשרון הציור של משה התגלה כבר בילדותו, והציור ליווה אותו כל חייו. מאז בואו לשמיר הרבה לצייר את נופי הגליל בצבעי מים, כשאת זיכרונותיו מילדותו ואת חוויותיו כחייל במלחמת העולם בחר לרשום בעט שחור ומהורהר. הוא היה חבר באגודת הציירים של הקיבוץ הארצי והציג תערוכות רבות בארץ. הגלריה שלו, כאן בשמיר, משכה שוחרי אמנות מהארץ ומהעולם, ואתמול עוד הספיק למכור ציור שלו לאורח שבא לבקרו.

מותו בטרם עת של אשר, הבן הבכור, היה אסון כבד למשפחה, אך משה וסלי המשיכו לחיות חיים של מעשה ויצירה. משה צייר וצייר, ובהמשך החל ליצור גם עבודות פסיפס. הוא וסלי טיפחו את הגלריה הצמודה לביתם, והיו סבים אוהבים לנכדיהם, שאותם קירבו לאמנות הציור.

עם סלי, נאווה, מיכה וכל בני המשפחה אנו אבלים על לכתו של משה, איש רב פעלים ועלילות. יהיה זכרו ברוך.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן