משה שחם

30.8.1918 – 1.1.2011

בן זוג לנונה אב לצביקה, נועה וחיותה. ממייסדי שמיר.

נולד ברומניה ב-30.8.1918,

נפטר ב-1.1.2011.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

משה נולד למשפחת פודקמן בשנת 1919, והצטרף לתנועת “השומר הצעיר” בגיל 11. בשנת 1940 עלה לארץ כמעפיל בלתי לגאלי באנייה “הילדה”, וכשהיא נתפסה על ידי הבריטים הובלו הוא, עוד חברים משמיר ושאר המעפילים לכלא עתלית, שם שהו חצי שנה.

משה נמנה עם מקימי שמיר, והוא מהאחרונים שעוד נותרו עמנו. הדור המייסד הולך ופוחת. הוא עבד בכמה ענפים במשק, ביניהם המטע, וניהל ביד רמה את החזיריה עד שחוק מדינה החריב את הענף. הוא הדריך ושימש כמורה לחברות נוער בשמיר בשנות החמישים, ובפעילותו הציבורית ריכז את ועדת העבודה ומילא תפקידים רבים נוספים.

משה ונונה הקימו משפחה בשמיר, ונולדו צביקה, נועה וחיותה. הם זכו לנכדים ונינים.

בשנותיו האחרונות הפך משה לסיעודי ונעלם אט אט מהנוף השמירי. כמו שאר בני דורו הוא נמוג אל סופו.

יהי זכרו ברוך!

אבא יקר שלי,

תם מסע חייך. מסע ארוך שאליו הצטרפתי גם אני, אחרי אמא, צביקה ונועה.

חייך צרובים בחיי ורסיסי זיכרונות עולים בי כבר כמה שנים, מאז תקפו אותך המחלה והשכחה. הבאת לי אתך אהבה לטבע, למרחבים, לנופים ובעיקר לצומח. הלכנו בשבתות לטייל בסביבה הקרובה, מצאנו פרחים רבים ושונים, ואותם הרגשות שמילאו אותך כשפגשנו בהם, אותם התלהבות ושמחה, עברו אלי וממני, כחוט השני, גם לבנותיי ולילדי הגנים שאתם עבדתי. גם אהבה למילה הכתובה הייתה בך, ויחד פתרנו תשבצים וחיפשנו מילים ומושגים שלא היו מוכרים לי, וכך למדתי להכירם.

הייתה בך יצירתיות, ובכל אחד מאתנו הילדים מצאת אפיק לפרוץ אתה. אותי שיתפת ברעיונות לבניית חנוכיות שונות ומגוונות.

אך מעבר לכל רסיסי הזיכרונות הללו חשתי ביטחון בעצם היותך. ידעתי שתבוא אלי לבית הילדים בכל שעה שאקרא לך ותישאר שם על ידי עד שאירדם. ידעתי שתהיה מוכן לעשות הכל למען יהיה לי טוב.

גם אלדד והבנות זכו להכיר את האדם הטוב שבך, שחושב תמיד איך יוכל לעזור ומוכן לעשות הכל למען אהוביו. בשנים האחרונות, כשבאתי לבקר אותך וליטפתי אותך, צפו ועלו בי אותם הזיכרונות הטובים מהשנים שעברו ומהחוויות המשותפות, והרגשתי שאני מחזירה לך מעט מהאהבה והאכפתיות שלך.

זכית, אבא, באהבה גדולה מאמא. יחד ידעתם ליהנות מקריאת ספרים ומטיולים בחו”ל. בשנים האחרונות, עת היית בסביון, אמא דאגה לך באהבה, סבלנות ואכפתיות רבה, וידעה להכיר כל תנועה ומבע של פניך ולתרגם אותם לצוות העובדים.

זכית גם לטיפול מסור של צוות העובדים בסביון. הייתה זו אכן זכות גדולה להיות מטופל בידיים של הצוות הרציני והמחויב הזה.

נוח בשלום, אבא יקר. נזכור אותך תמיד.

בתך, חיותה