נונה (חנה) שחם (לבית פוזיס)

12.9.1918 – 27.4.2014

בת זוג למשה. אם לצביקה, נועה וחיותה. ממייסדי שמיר.

נולדה ב-12.9.1918, נפטרה ב-27.4.2014.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אמא וסבתא יקרה שלנו,

חיותה ואני נפרדנו ממך אתמול. נראה לי שכך רצית להיפרד מאתנו, בנותיך, ומכל מי שיקר לליבך. משפחתך הגדולה, היפה, עוטפת אותך בחיבוק גדול של אהבה, אותך ואת הקיבוץ שבו את ואבא הקמתם בית.

כמה סמלי שלקראת יום ההולדת שבעים של שמיר, בחרו בדמותם של אבא ופרבר ובעבודת הסיקול, להיות סמל לדמותו ומהותו של הקיבוץ. איך בעבודת ידיים ובהרבה הרבה אהבה הקמתם את הקיבוץ היפה שמיר, על מורדות הרמה, שהיום – ימי ראשית הקיץ – היא משתפלת צהובה-ירוקה ורוגעת.

אבל כאשר הגעתם לכאן – כאן היה הגבול, ולנו כילדים הייתה תחושת איום מתמדת. גרנו קרוב למקלטים, מוכנים לרוץ ולמצוא הגנה מתחושת הסכנה של יריות שיכולות להיות בכל רגע.

אני נפרדת ממך היום, אמא, גם בשם ילדיי, שביתכם הקטן והצנוע היה עבורם מקום של פלאות לחופשות קסומות. תמיד אהבו לבוא לביתכם, וכאשר היו קטנים – היינו מגיעים לתקופות ארוכות של כיף משותף. הבית היה קטן, אבל שמחת הלב והאושר שבהם התקבלו זכורות להם ולי, ומלוות אותנו. אני בטוחה שגם ילדיהם של צביקה וחיותה זוכרים אותך ואת אבא ואת הקשר המיוחד שהיה ביניכם.

את מצטרפת היום אלא בא, שלבטח מחכה לך באהבה רבה.

אני נפרדת ממך, אמא שלי, יום לפני יום ההולדת שלי, היום שבו נתת בי נשמה וחיים. היו שלום אמא אהובה – בחן, בחסד וברחמים.

צניעות אפיינה את דרך חייכם, ואת ואבא מהווים דוגמה גם לנו. בהסתר ובצנעה נעשים מעשים המעידים על גדולת עושיהם. ואני מרגישה שאני נפרדת היום גם מהקיבוץ. הקיבוץ שהוא עבורי בית. מצע שעליו גדלתי, והוא הבסיס להיותי מי שאני. רבים פה הם חברים יקרים שלי ושל משפחתי.

ועל הכל – כל מה שהקיבוץ הינו עבורי, עבור הורי ועבור משפחתי – אני רוצה לומר תודה ענקית.

נועה שחם-שרייבמן

מדברי חיותה:

בשנים האחרונות היה “סביון” לבית שני לאבא ולאחריו גם לך. הטיפול החם והמסור שקיבלתם שם, תשומת הלב לכל דבר, גדול וקטן, היחס הנעים והאופן שבו קיבלו גם אותנו ונענינו לכל שאלה. כל אחד מאנשי הצוות היקר העובד שם ראוי לתודה גדולה וחיבוק, על הכבוד והטיפול המסור.

אמא אהובה, נוחי לך בשלום, ואנחנו נשמור על המשפחה היקרה.

חיותה שחם-שלם