30.11.1934 – 28.7.2018
נילי, חברתנו היקרה, הלכה לעולמה לאחר תקופה של מחלה וסבל, כשמאחוריה שנים רבות של מעורבות, פעילות ותרומה גדולה לקהילה ולמשק. קשה מאד להספידה ולדבר עליה בלשון עבר.
נילי נולדה בתל אביב ב-1939 להוריה גבריאל ודבורה גֶרמן, שניהם עולים מפולין. בהיותה בת שנתיים נפטר אביה מסרטן, ואִמה פרנסה את שתיהן מעבודתה כתופרת. נילי למדה במגמה הביולוגית בבית הספר “תיכון חדש”, הייתה חניכה בקן צפון של השומר הצעיר בתל אביב, וב-1957 הגיעה לשמיר עם חבריה לגרעין “תמיר”. הקיבוץ הקטן והמרוחק של אז קיבל את פניהם בזרועות פתוחות. יחד עם בני הקיבוץ הראשונים ועם חברי קבוצת “ארז-אשד” הם הקימו בשמיר חטיבה צעירה תוססת, שקיבלה על עצמה את הזכות והאחריות להמשך פיתוח הקהילה והמשק. נילי למדה הוראת מדעים, לימדה וחינכה במוסד החינוכי בעמיר, וב-1980 עברה לעבוד בהנהלת החשבונות.
אין כמעט ועדה, או פעילות, או תהליך חברתי או משקי חשוב בקיבוץ, שנילי לא לקחה בהם חלק. היא מילאה תפקידים רבים, והייתה שותפה מרכזית לתהליכים שעיצבו את שמיר כפי שהוא היום.
נילי האמינה בעקרונות השיתוף והצדק החברתי, והתמידה בכך גם כשמגוון תפקידיה בקיבוץ העמיד אותה לא פעם מול מציאות שונה. עם השנים השקפותיה התרככו, אבל היא מעולם לא חדלה להיות סוציאליסטית מאמינה. גם כשהאחד במאי חדל להיות יום חשוב בקיבוץ, היא הקפידה תמיד לִשְבות בו מעבודה, ואמרה שהיא מפצה על כך בעבודה ביום כיפור.
ב-1965 פגשה נילי את אד, שהגיע כמתנדב לשמיר, והפגישה הֶניבה נישואים מאושרים והרמוניים, ואת דני, יעלי ואורי. אד היה לנילי חבר, אהוב ושותף לדרך, ומותו בשנת 2004 היה שבר שממנו לא התאוששה. הגעגועים לא הירפו ממנה וכוחה הלך ותש.
נילי הייתה מחוברת לקיבוץ בכל נימי נפשה והשקיעה את כוחותיה בשימורו ופיתוחו. נזכור אותה כפי שחייתה אתנו וכפי שהערכנו אותה – עם החכמה, היושרה, האחריות והמסירות שאפיינו אותה.
ליבנו עם הילדים, הנכדים ובני המשפחה כולם, שאיבדו אמא וסבתא יקרה ומשמעותית.
יהי זכרה ברוך.
