נירה עמלני

כ’ בתשרי תשל”ד – י”ז בחשון תשנ”ד
16.9.1973 – 1.11.1993

בתם של מזל ויוסי, אחות לטל ולשחר, חברה בקבוצת “רותם”.

נולדה ב-כ’ בתשרי תשל”ד, 16.9.1973,

נפטרה בי”ז בחשון תשנ”ד, 1.11.1993.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

בת עשרים שנים, חודש אחד וחמישה-עשר ימים הייתה נירה בהיקטפה באותה תאונה לילית איומה. חודשיים אחרי גמר שירותה הצבאי, שבועות אחדים לאחר תחילת לימודיה בתל-חי.

נערה יפה ופורחת, מלאת חלומות, תקוות, תכניות.

מוות כזה – מי מסוגל לעכל?

מוכי הלם הוריה מזל ויוסי, שהשקיעו כה רבות בצעירת ילדיהם, טיפחו אותה, ראו אותה מתגברת על קשיים בילדותה, צופים בהתבגרותה בצבא, מעודדים אותה ומתעודדים בעזרתה אחרי האסון הנורא, שבו איבדו – הם וטל – את הבן-האח האהוב שחר.

דואבת סבתא חנה, שנירה הייתה קרן אור בחייה.

כואב ומוכה טל, שאיבד את אחותו האהובה, היחדה שנותרה לו, שותפה לגורל ועזר בחיזוק המשפחה. וכמוהו חנה, הילה ורון.

המומים בני קבוצת “רותם”, שנירה צמחה אתם ובתוכם, זוכרים רגעים יפים של יחד, מעלים שוב ושוב תמונות משותפות וקווים לדמותה, חמימותה ונכונותה לעזור, מסירותה למשפחה ולתפקידה בצבא.

אבלים עוד רבים מחבריה שרכשה בצבא ובבית הספר “עמק החולה” שבו למדה לפני גיוסה.

נירה ידעה להקרין עידוד וכח…

ואין מי שימלא את החלל שהותירה בלב אוהביה.

יהי זכרה ברןך.